סופר
נולד בעיר בנדין בדרום-פולין למשפחה של חסידי קוצק. למד ב"חדר" בעירו ומגיל בר-מצווה בישיבה בעיר סוכטשוב הסמוכה לוורשה. מגיל שש-עשרה היה פעיל באגודה הציונית "עבריה" בבנדין, והחל להכשיר את עצמו בעבודה חקלאית לקראת העלייה לארץ ישראל. ב-1918 יצא לדרך, ואחרי שנתיים של נדודים עקלקלים והשתהות בגרמניה ובצרפת הגיע לחוף יפו.
בבואו הצטרף מיד למפלגת "הפועל הצעיר" ונשלח בקבוצת חלוצים למרחביה בעמק יזרעאל, שם התוודע לאהרן דוד גורדון והתרשם עמוקות מאישיותו. אחרי תקופה בסלילת כביש עפולה-נצרת במסגרת "חבורת העמק" הצטרף ביולי 1923 עם חבריו לקיבוץ עין חרוד. כחודש לאחר מכן הופיע דברו הראשון בדפוס בכתב העת "הדים": רשימה על הספרות ככלי ביטוי לחוויות הדור ובצדה הספד על א"ד גורדון. מאז ואילך התנהלו חייו בכמה נתיבים משולבים: תרומה לחיי המעשה ולחיי התרבות של הקיבוץ, פעילות במסגרות התרבות והחינוך של התנועה הקיבוצית כולה, עם כתיבה שבלבה השאיפה להעטות על חיי החולין ממד רליגיוזי.
ב-1926 פנה בעידודו של ברל כצנלסון לכתיבת סיפורים, ומאז ואילך נעשתה הסיפורת הריאליסטית המעוגנת בחיי הקיבוץ לתחום ביטויו העיקרי. בשנות מלחמת העולם השנייה, בד בבד עם החרדה לגורל הוריו ואחיותיו בפולין (שאכן נספו עם קהילת בנדין), שקד, שוב בעידודו של ברל כצנלסון, בתפקידו כעורך הוצאת עם עובד, על כתיבת הרומן הראשון שלו, "מעגלות". זהו סיפורו של זוג חברים בקיבוץ, חנקה ומנחמקה, השוזר רשת צפופה של חיי יומיום ותמונות טיפוסיות של שגרת חולין אפורה ומייסרת עם משבר משפחתי עקב רומן שמנהלת חנקה עם חבר אחר. ככלות הסערות נחתם הסיפור בפיוס ובאיחוד לבבות מחודש, ואף בהשלמתם של בני הזוג עם החיים בביתם הקיבוצי על אף כל מגרעותיו. אחרי דיאלוג אינטנסיבי עם כצנלסון, שנפטר בעיצומו, ראה הרומן אור בדצמבר 1944 (עם עובד) ועורר סערה עזה וממושכת של תגובות. הביקורת המינורית של מלץ על חיי הקיבוץ נתפשה בשעתה לחומרה וחייבה את המחבר להגן על יצירתו מעל במות רבות. לימים התקבע מקומו של "מעגלות" כאבן דרך בתולדות הרומן הקיבוצי, חוליית מפתח במעבר מהצגה אידילית מרוממת אל תפישה ריאליסטית ואף ביקורתית. הספר הופיע בתרגום לאנגלית ב-1950.
ב-1947 פירסם מלץ את "חתחתים בדרך", המקבץ את כל סיפוריו הקצרים שפורסמו עד אז, ובתוכם רשימתו "בהקיץ ובחלום", שהיא תגובת האבל שלו על רצח יקיריו וחיסולה של קהילת בנדין. במלחמת העצמאות שכל את רפי, בנו המשותף עם אשתו הראשונה, הסופרת יהודית מנש, שנפל בקרבות נבי סמואל. ב-1949 הוציא לאור את "ביקוד", קובץ מכתביו של רפי מלץ, שנעשה לאחת מיצירות היסוד בספרות ההנצחה והזיכרון. לימים ביטא את הכאב על אובדנו של הבן בסיפורו "בא", הכלול בספרו האחרון, "שני סיפורים ואחד" (1981), ובו שני סיפורים שלו וסיפור אחד של אשתו השנייה, הסופרת רוחמה חזנוב.
בוויכוחים על הפילוג בתנועה הקיבוצית נמנה מלץ עם ראשי המדברים מצדה של מפא"י. לאחר הפילוג השתתף ב-1955 בהקמת קיבוץ עין חרוד איחוד, קבע בו את ביתו, ושימש מורה ומנהל בבית הספר המקומי עד שנתו השבעים. ב-1959 פירסם רומן שני, "השער נעול", הבוחן בביקורתיות נוקבת את יחסה של המסגרת הקיבוצית ליוצאי הדופן ולעלובי החיים המסתופפים בתוכה, מבלי להתכחש ליסודות החוזק והאור הגלומים בחיי הצוותא. מלץ עצמו ראה בו את ספרו החשוב ביותר, החותר לחשיפת הפנימיוּת האנושית והנפשית של חיי הקיבוץ, על אורותיה וצלליה. שנים רבות שקד על רומן שלישי, ופירסמו ב-1976 בשם "לדרכו התועה". עלילתו הרופפת נפתחת בעיירה בפולין ועוקבת אחרי גלגוליו של הגיבור, לוי, מן הסביבה החסידית אל קבוצת חלוצים במושבה שאחד מהם, שלמה רוזן, המפסיד ללוי במאבק על לבה של נערה, מצטרף שבור לב לקיבוץ בעמק יזרעאל אולם גם בו אינו מוצא את תיקונו.
מבחר ממאמריו ומרשימותיו בענייני קיבוץ וחברה, תרבות וחינוך, קוּבַּץ בספרו "מסביב לעיקר" (1970).

הולצמן, אבנר. "ודאי כבר היו דברים מעולם: בין עמוס עוז לדוד מלץ". "אהבות ציון: פנים בספרות העברית החדשה". ירושלים: כרמל. 2006. 587-581; זעירא, מוטי. "עף בכנפיים שבורות: סיפור חייו ויצירתו של דוד מלץ". בני ברק: הקיבוץ המאוחד. 2011; קריץ, אורי וראובן קריץ. "האומץ לחולין. דויד מלץ: "מעגלות""; "מאוויים כמוסים – באיחור. דויד מלץ: "חתחתים בדרך""; "אין פתרון לבעיית היחיד הסובל. דויד מלץ: "השער נעול""; "תועים בין הנפשי לגופני. דויד מלץ: "לדרכו התועה"". "סיפורי הקיבוץ". תל אביב: ספרי פורה. 1997. 285-266, 383-376, 732-724, 989-985; קשת, שולה. "אופוזיציות גלויות וסמויות: מאורע "מעגלות""; "התקבלות הרומן "מעגלות": מקרה-מבחן לתיאור התגובות של קהל הקוראים". "המחתרת הנפשית: על ראשית הרומן הקיבוצי". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1995. 161-144, 242-212.

אבנר הולצמן