משורר ומחזאי
נולד בתל אביב, למד בבית חינוך וסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה "גאולה". ב-1959 כתב ביקורות ב"דף לספרות" של "על המשמר", שם פירסם גם שירים וראיונות אחדים עם אמנים מתחומים שונים. בשנות השבעים עבר לניו יורק ושהה שם שנים אחדות. בשנות השמונים המוקדמות חזר ארצה ועבד למחייתו ככותב בתחום הקולנוע בעיתונים "מעריב" ו"חדשות". ביים תסכיתי רדיו אחדים ב"גלי צה"ל", בהם ראוי לציון "אמריקה", עיבוד לסיפורו של קפקא עם מוזיקה של שלמה גרוניך, שהוצג פעמים אחדות בארץ ובחו"ל.
עם מחזותיו המרכזיים נמנים "הצגת הגולם האחרונה"; "אהבתו הראשונה של המורה לטבע"; "אתה יכול לשרוק עד מחר בבוקר"; "הווידאו האחרון של קראפ: מחווה לסמואל בקט"; "אופרת היהודים"; "שלוש רביעיות". בשנות התשעים פרש מעסקי התיאטרון לטובת מגורים במושב כליל שבאזור הכנרת, ובחמש שנותיו האחרונות התגורר בתל אביב וברמת גן והתמסר לכתיבת ספרי שירה וספרי ילדים.
למרות פועלו האוונגרדי בתחום התיאטרון, דומה שפסגת יצירתו היא הטרילוגיה השירית שכתב בשנותיו האחרונות: "אוניות התה" (2001), "העיר התחתית" (2004) ו"החיים הם עניין מקומי" (2006). שני ספריו האחרונים נכתבו בצל מחלתו, והאחרון ראה אור שבועות ספורים לפני מותו.
טרילוגיה זו, שחלקיה קשורים בעבותות מבניים, תמטיים ומנטליים, מציגה תהייה מתמשכת על אודות המקום – מקום האדם בעולם, מקום היצירה באדם ומקום המוות בשרשרת הזמנים. היא עשויה רשמים מקוטעים של מחשבה וזיכרון, ומשולבים בה ציטוטים רבים מיצירות שונות (בדומה למבנה "ארץ השממה" של אליוט, שהשפיע ישירות על הטרילוגיה הזאת).
שני יסודות עיקריים אפיינו את עולמו, והשילוב ביניהם הוא שיצר את הטרילוגיה השירית שלו. יסוד אחד שאף אל הרחבוּת, אל ההיפרשות בזמן, ובא לידי ביטוי בלא מעטים ממחזותיו (הצגתו של מחזה דוגמת "אופרת היהודים" ארכה ימים אחדים). היסוד האחר הושתת דווקא על עקרון הצמצום, והוא מתבטא בעיקר בשירים המוקדמים והקצרים שהופיעו ב"אוניות התה". דבר-מה בשירים הללו בלט בחסרונו, כשם שנעדר מאחדים מן המחזות שלו – הלשון, ששאפה אל הצמצום, עמדה בניגוד לצורה שרצתה להתרחב עוד ועוד. "פתרונה" של סתירה זו הוא שיצר את מבנה הפואמה הייחודי של פורת, שבלט בחריגותו בנוף השירי המקומי. הנטייה לחלוקות ולקיטועים בתוך מבנה המשפט, שאפיינה את שיריו הקצרים, לא פגמה בנשימה הארוכה של הפואמה ובתחושת ה"מסע" הנמשך. נשימה זו הוליכה במודע אל סוף הנשימה של מחברה, מתארת אודיסיאה של מוות בעולם שאין לו תקנה. עם זאת, שירה זו היא מבע אמיץ וחי, השואל מתוך עצמיות טהורה. פורת זכה בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (2006).

גלעדי, אמוץ. "אודיסיאה בשתי סירות". "הארץ" תרבות וספרות. 27.8.2004. ה'2; הולנדר, אורי. "איפה הכתם בעין: אחרית דבר". "החיים הם עניין מקומי". תל אביב: קשב. 2006. 63-52; —. "תקשיב לנגינת הקרקעית". "הארץ" תרבות וספרות. 21.9.2007. 4; עלון, קציעה. "דבר המורה את הלב״. "עתון 77" 275. 2003. 9-8.

אורי הולנדר