משורר, מתרגם וחוקר
נולד בסויסלוץ', עיירה ברוסיה הלבנה, ומשם עבר לבריסק דליטא עם משפחתו. שירת בצבא הפולני כקצין. בסוף 1935 עלה לארץ ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס למשטרה המנדטורית ושירת בה עד 1940. בעל תואר שני בספרות עברית, לשון עברית ופילוסופיה. עסק בהוראה בגבעת המורה וניהל את בית הספר. פעל להנהיג לימודי יידיש בבתי ספר תיכוניים. ב-1954 התחיל את תפקידו כמנהל בית הספר התיכון קריית חיים, שבו כיהן עשרים ושמונה שנים. ב-1960 הוסמך כדוקטור (כתב על "מראות שתייה בשירת ביאליק") והתחיל ללמד ספרות עברית בבית הספר הגבוה למדעי היהדות והחברה בחיפה, ועם ייסוד האוניברסיטה עבד שם במשרה חלקית בחוג לספרות עברית. היה פעיל במוסדות אגודת הסופרים המרכזית. עסק רבות בספרות ההשכלה ובתורת המשקל והחרוז, ואף פירסם את הספר "המשקל והחרוז בשירה העברית החדשה". כמו כן ערך את "צפון", שנתון לספרות ולאמנות.
הקדיש שנים רבות לתרגום המונומנטלי, המונה חמישה כרכים, של ה"שאהנאמה", ספר המלכים של המשורר מנצור אלקסאם, הוא פירדוסי – שעליו זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (1981).
ה"שאהנאמה" היא שירה אפית, המציגה את ההיסטוריה של פרס מבריאת העולם ועד כניעת הפרסים לשליטים הערבים ב-651 לספירה. היצירה היא מסורת עתיקה של סיפורים טרגיים. התרגום זכה לשבחי הביקורת. המבקרים ציינו כי התרגום מאופיין בלשון מקראית תוססת, שנשמר בה המשקל התורם לאופי הפיוטי של השירה האפית ולקצב לשון התרגום.
פירסם אחד-עשר ספרי שירה. אף על פי שלא זכה לפרסום רחב בציבור, משוררים ומבקרים ראו בו משורר עם קול פיוטי עצמאי. שירתו הוגדרה כשירה של "עולם קטן", וככזו נותנת כבוד לאדם, על דלותו, על הבנאליות האפורה שלו ופשטותו. העברית בשיריו עשירת מבע ורבת-רבדים. אפשר לראות בשירתו ביטוי למתחים שביסוד החוויה האנושית המודרנית, הניכרים גם בזיקות המתוחות בין צורות מבניות קלאסיות סדורות לתכנים ולפיגורטיביות הנדמים כזעקה.

גורי, חיים. "שלום, רכסי כפתורי המעיל". "מאזניים" ס"ח (5). 1994. 19-21; ליפסקר, אבידב. "ברכת השכחה הסולחת: על שירת אליעזר כגן". "צפון" ו'. 2000. 193-206; שקד, שאול. "אליעזר כגן, מתרגם ה"שאהנאמה"". "צפון" ז'. 2004. 10-7.

עירית רונן