סופר ומורה
נולד בירושלים להורים יוצאי מקדוניה, צאצאי מגורשי ספרד. התחנך בתלמוד תורה והשלים את לימודיו התיכוניים לאחר השירות הצבאי. בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים במקרא ובספרות. בעל תואר מוסמך מטעם החוג לחינוך, במגמת פיקוח והדרכת מורים.
במשך יותר משלושים שנה היה מורה למקרא, מרכז לימודי היהדות בבתי ספר על-יסודיים בירושלים ומדריך למורים. בשנות השבעים ניהל את בית הספר היהודי ע"ש חיים ויצמן בסנטיאגו דה-צ'ילה ובשנות השמונים לימד מקרא, ספרות ופילוסופיה של החינוך בסמינר למורים במקסיקו סיטי. במשך שנים אחדות היה חבר הוועד וההנהלה של אגודת הסופרים העבריים, יו"ר הנהלת בית הסופר בירושלים וחבר מועצת הרשות הלאומית לתרבות הלדינו.
פירסם ספרי עזר להוראת המקרא, ערך את האנתולוגיה "צרור המור" ובה סיפורים קצרים של יוצרים בני עדות המזרח (1983). זכה בכמה פרסים, בהם: הפרס על שם פרננדו חנו במקסיקו (1978), פרס משרד החינוך והתרבות (1980), פרס ראשון בתחרות מספרי סיפורים לרגל שלושת אלפים שנה לירושלים (1996) ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול ז״ל (2000).
הלדינו היא שפת האם של ישי והשפעתה ניכרת ביצירתו, הן בלשון והן במוטיבים הספרותיים, המשופעים בנוסטלגיה ובפולקלור. ספריו מחיים את תרבותם של רובעי ירושלים בצבעים, בטעמים, בניחוחות ובלבוש. במקביל הוא מתאר מראות נוף ספרדיים ודרום-אמריקניים, על האקזוטיות שלהם, במקסיקו, בצ'ילה ובמקומות אחרים. סיפוריו מאוכלסים בדמויות רבות בעלות קווים עזים של יצריות ואהבה, חמלה וקרבה אנושית. הם שזורים בניבים ובאמרות חוכמה מן האוצר הלשוני העממי של יהדות ספרד. לכך מתלווה הממד ההיסטורי, שחלק ניכר ממנו עוסק בתולדותיה של יהדות ספרד לפני ואחרי הגירוש, דוגמת הפיכתו של בית הכנסת המפואר של יהודי סגוביה לכנסיית ה"קורפוס כריסטי" (הסיפור "בחזרה לסגוביה" בספר "לשתוק עם פרננדו", 2005).
קובץ סיפוריו הראשון הוא "הכל באותו יום" (שי, 1976), ואחריו פורסמו עוד חמישה: על החוטים ועל לאורה (1978); צבעונים (1982); סגורה לרגל שיפוצים (1995); חבצלות לקצין צעיר (2001); "לשתוק עם פרננדו" (2005). כתב גם רומן: עידן השמש החמישית (1999).
נפטר ב-2013.

גורביץ', ניצה. "הכוח הנשי". "עתון 77" 240. 2000. 11; חקק, הרצל. "לא זכיתי באור מן ההפקר (ריאיון)". "אפיריון" 97. 2006. 16-15.

אביב עקרוני