משורר וחוקר ספרות
נולד בטירת הכרמל. בעל תואר דוקטור מבית המדרש לרבנים בניו יורק (The Jewish Theological Seminary). מראשי החוג לספרות עברית והשוואתית, דרמה ומבע יצירתי במכללה האקדמית לחינוך "אורנים". כיום מכהן כדיקן הפ"קו"לטה ללימודים מתקדמים במכללה. מעורכי "קו" "נטוי" – כתב עת לספרות ואמנות היוצא לאור מטעם המכללה. שחקן תיאטרון חובב. פירסם עד כה שישה ספרי שירה: "שב אל האין" (אופיר, 1993); "השמש יבוא ויפנה" (1999); "ועל סביבותיו שב" (2004); נהרות נשאו "קו"לם (2009); "זמן טרופות – דואט" (עם הציירת איריס "קו"בליו, 2010); "לאשר תישא הרוח" (2012).
אופקיו האינטלקטואליים והיצירתיים של יצחקי רחבים ומפולשים: הם נעים מספרות האגדה דרך קפקא ועגנון, ברנר וביאליק, ועד טקסי חיים עכשוויים. אך דומה שלמ"קו"ם מרכזי בתוכם זוכה שאלת הזהות היהודית-ישראלית בעת המודרנית, נושא שהיבטים אחדים שלו עמדו גם במוקד עבודת הדוקטור שלו, שכותרתה: "בין דת, אמונה ומורשת לבין הציונות העובדת: בעיית הזהות של יחיד וחברה בארץ ישראל בראי יצירות ספרות בשלושה דורות, יוסף חיים ברנר, אהרן מגד ויעקב שבתאי" (1997).
שירתו ניכרת, מצד אחד, בזיקתה ההדוקה למ"קו"רות השראה עתיקים ומודרניים מן התרבות היהודית ומתרבות העולם, זיקה המוצאת את ביטויה לפרקים בפואטיקה כמו-מדרשית; ומצד אחר מתאפיינת שירתו במבט "קו"נקרטי מאוד, חף כמעט מאלוזיות, שעניינו ההווה הממשי, החי, במרחב הפרטי והאינטימי ובמרחב הציבורי והפוליטי.
ספרו האחרון עד כה הוא ספר השירה הגוף הוא "קו" המשווה (2014).

פלג, דורית. "שני קצות החבל". "עתון 77" 300. מרס-אפריל 2005. 13-12; שהם, ראובן. "הגם משה בנביאים? או: פחד גבהים בשיריו של משה יצחקי". "עתון 77" 344. ינואר-פברואר 2010. 12.

איתי מרינברג-מילקובסקי