סופרת
נולדה בקיבוץ נתיב הל"ה וחברה בו עד היום. היתה מורה ומחנכת בבית ספר יסודי. למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים ועבדה בתחום. כמו כן, עבדה כמנהלת משאבי אנוש והיתה מזכירת הקיבוץ. מכהנת כמנכ"ל מכללת "סמינר הקיבוצים". פירסמה שני רומנים.
רומן הביכורים שלה, "אחרת", יצא לאור ב-1999 בספרית פועלים. הרומן עוסק בענת, אישה בשנות הארבעים לחייה, חברת קיבוץ נשואה ואם לארבעה ילדים, הנשאבת לפרשיית אהבים עם הגזבר החדש במשק. הספר עוסק בהתמודדות של ענת עם בעלה ומשפחתה, כמו גם עם חברי הקיבוץ, תוך דגש על קשיי הפרט בתוך החברה הקיבוצית. חוסר היציבות נוכח ברומן לא רק במישור האישי-רומנטי אלא גם במישור הקולקטיבי, בשל המשברים העוברים על הקיבוץ וחבריו עם תחילת תהליכי ההפרטה. בריאיון שנערך על הספר (קדוש, 1999) שורטטו קווי הדמיון והשוני בין הגיבורה הראשית וגיבורות המשנה ובין הביוגרפיה של הסופרת.
הרומן השני, "ואני בעצם לא לבד" (2005), מכיל יסודות מניסיונה כמלווה נכים הנמצאים בתהליכי שיקום ויוצאים לחיים עצמאיים בקהילה. במרכז הרומן סיפור אהבתה של צעירה יוצאת קיבוץ החיה בגפה בירושלים לסטודנט נכה, המדריך במעון לנכים שהיא עובדת בו. הרומן פותח ברתיעתה מהנכות, ומתאר דרכה את תהליכי ההסתגלות והקבלה של האחר בחברה.

קדוש, רותי. "כבר בכיתה ח' הוא 'סימן' אותי". "מעריב" מוסף נשים. 28.3.1999. 13-12.

נירית קורמן