סופר ומשורר
החל לפרסם סיפורים קצרים בעיתון "הארץ" וב"ידיעות אחרונות". סיפוריו זיכו אותו (פעמיים) בפרס ראשון בתחרות הסיפור הקצר של עיתון "הארץ". נוסף על כתיבת פרוזה, עוסק בכתיבת שירה. פירסם עד היום את ספר השירים "הומו אורבנוס" (הקיבוץ המאוחד, 2004) ואת ספר הסיפורים "סוס טרויאני" (2009). משמש כמרצה למשפטים.
סיפוריו כתובים בלשון דחוסה המרתכת יחד את הגבוה והנמוך ומגלגלת בהקשרים ישראליים, יהודיים ומערביים מוטיבים של נידחות, בדידות, אלימות, טירוף, פיגור, זיהום, מוות, מין לא נורמטיבי (גילוי עריות) ואפוקליפטיות משיחית. בולטת בהם הצגת קולו של האחר – המזרחי, הערבי, הדתי, המהגר, איש השוליים הכלכליים-חברתיים. האקספרסיוניזם הדחוס, הגרפי והאלים מהווה כלי ביטוי לחשיפת צד התפר של החזון הציוני.
שיריו ממזגים השפעות מן המודרניזם הישראלי והאירופי. זוהי פעמים רבות, אם כי לא תמיד, שירה קשה, מפותלת, לא מתמסרת להבנה. במסגרת הפואטיקה המודרניסטית מעלה יובל מוטיבים אורבניים של מרחב מעיק, כוחני ומנוכר ומוטיבים מיתולוגיים יהודיים, נוצריים וצפוניים. כתב גם שירי אהבה. בחלקם הם זרועים רכיבים ביקורתיים כלפי התרבות הצרכנית האטומה, כלפי התקשורת החלולה וכלפי האתוס הלאומי הנוקשה והאכזרי.

בז'רנו, מאיה. "הקול המהרהר מתוך הדפים הוא ריבוי של קולות, מצבים וזמנים". "הארץ" ספרים. 22.6.2005. 14; הרציג, חנה. "כשפרומתיאוס פגש את בטמן". "הארץ" ספרים. 30.9.2009. 9-8; למברגר, דורית. "העיר היא תיבתו: על 'שירי ההומו-אורבנוס' של יונתן יובל". "הצופה" המוסף. 4.3.2005. 13.

גידי נבו