סופר, חוקר ועורך
נולד בירושלים. אביו, רפאל יהושע-רז, עלה מאפגניסטן ונודע בירושלים כמספר עממי וכאחד ממורי הדרך הראשונים, שהובילו עולי רגל בשבילי הארץ על סוסים ופרדות. אמו, בת למשפחת אלקלעי מהיישוב הספרדי הישן בירושלים. בעל תואר ראשון במדעי היהדות ותואר שני בסוציולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, דמוגרפיה ולימודי אסיה ואפריקה. תחום התמחותו הוא היהודים באיראן, באפגניסטן ובמרכז-אסיה. כיהן כמנכ"ל הוצאת מאגנס של האוניברסיטה העברית בירושלים וכעורך ראשי שלה, ומילא שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים. בין השאר, יצא בשליחות מטעם בית הספרים הלאומי והעלה לארץ ספרים וכתבי יד של יהודי מרכז-אסיה. כמו כן שימש כחוקר וכמרצה אורח במכונים ובמוסדות חינוך ותרבות בארץ ובחו"ל. כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בירושלים וכחבר ועד אגודת הסופרים העבריים, מנכ"ל זמני של אגודת הסופרים ועורך (שותף) של ירושלים – מאסף ל"דבר"י ספרות.
פירסם חמישה קובצי סיפורים ורומנים וכן ספרי מחקר, מסע וסיפורי עם. בספרו הראשון, "עיר באופק" (ראובן מס, 1972), שבו שלושה-עשר סיפורים, הוא מתאר גלריה ענפה של דמויות ירושלמיות, המשתלבות בנוף האורבני שלפני עשרות שנים. בולטים בייחודם הסיפור "המשיח הרביעי", על נער חריג באמונתו הדתית ועל רופא הרואה את עצמו כממשיכם של משה רבנו, ישו ומוחמד, ו"שלוש אהבותיו של סמרטוטר" המתאר אלמן זקן החושק בבחורה צעירה, שתהיה אם לילדיו היתומים, אך בעיקר תרעיף מחום גופה על מיטתו הקרה.
ברומן "פורצי גדר" (1987) מתוארות דמויות מאפגניסטן ומירושלים על רקע התמורות שחלו בעיר בתחילת המאה העשרים, ובמיוחד בשנות מלחמת העולם הראשונה. בספר זה ובבאים אחריו מתגבשת שפתו האמנותית במשלבים שונים של העברית, הכוללים רקע מקראי, לשון חכמים ויראים ולשון עממית של יהודים בירושלים ובארצות המזרח. בקובץ הסיפורים "מילואים בשדות האורז" (2007) נחלקים עשרים הסיפורים לשני חלקים ברורים: מכאן ומשם. הם פותחים בסיפורים על רקע ירושלים, המהווה מוקד מובהק לכתיבתו. הסיפורים משם חובקים זרועות עולם ובולט בהם הסיפור על התאבדותה של רקואל, בתו של דון שמואל הלוי, שר האוצר ויועץ המלך בטולדו, ועל בת זמננו רחל, שאף היא התאבדה במי נהר הטאחו בטולדו. הסיפור האחרון בספר, ששמו כשם הקובץ כולו, מהווה מפנה מסוים ביצירתו של יהושע ומסמן את התכוונותו לקראת כתיבה בדיונית-אישית.
מספריו האחרים: "צוואת אב, סיפורי עם מאפגניסתאן" (1969); "תפוח מעץ הדעת, חמישים סיפורי עם מאפגניסתאן" (1986); "אוק-יול – דרך לבנה, מסע במרכז אסיה" (1997); "שתיקת התרנגול" (2002). זכה בפרס על שם הרי הרשון של האוניברסיטה העברית על סיפורו "המשיח הרביעי" (1961).
ספרו האחרון עד כה הוא הרומן סימורג-ציפור האש (2018).

אוריין בן-הרצל, יהודית. "מספר צעיר מאסכולת ירושלים". "דבר" משא. 1.9.1972. 3; גוברין, נורית. "ריח של לחם חם". "אפיריון" 78. 2003. 20-14; מירן, ראובן. "אל הערים הקסומות שעל דרך המשי". "ריח של לחם חם: על יוצרים ויצירות". ירושלים: בציר ירושלים. 2010.

אביב עקרוני