חוקרת ספרות
נולדה ביפו לאב ניצול שואה ולאם צברית. גדלה בחולון והיתה חניכת "השומר הצעיר". את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל בכמה תפקידים פיקודיים. ב-1985 סיימה את לימודי התואר הראשון בספרות עברית, היסטוריה ולימודים כלליים באוניברסיטת תל אביב. המשיכה בחוג לספרות עברית לתואר שני ושלישי. שימשה כמרצה בכמה אוניברסיטאות, ובשנים 2004-1995 עבדה כמרצה בכירה בסגל המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. ב-2004 עברה לאוניברסיטת אמורי, שם היא משמשת כפרופסור לספרות עברית, ספרות ותרבות במחלקה ללימודי המזרח התיכון ודרום-אסיה. משמשת גם כחברת סגל במכון ללימודי היהדות באוניברסיטת אמורי. ב-2011 הפכה לפרופסור-חבר. מתגוררת עם בנה באטלנטה.
מחקרה נסב בעיקר על שירה ישראלית מודרנית. היא חוקרת את הקשר בין ספרות לאקלים תרבותי וחברתי, ובחיבוריה היא מתייחסת למגוון רחב של יוצרים ישראליים. ממושאי חקירתה: דליה רביקוביץ, דוד אבידן, נתן זך, לאה גולדברג, אבא קובנר ועוד.
עבודת התזה שלה, "קווים לסגנונם הפרוזודי המוקדם של נתן זך, יהודה עמיחי ודוד אבידן", פורסמה ב-1990 (אוניברסיטת תל אביב). ב-2002 יצא לאור ספרה "אולי מבט אחר: קלאסיות מודרנית ומודרניזם קלאסי בשירת לאה גולדברג" (הקיבוץ המאוחד), המבוסס על עבודת הדוקטור שלה. זהו ספר מרכזי במחקר על לאה גולדברג, המסמן את אחד השלבים בשינוי תפישת הביקורת את יצירתה. ב-2008, בשיתוף גדעון טיקוצקי, פירסמה ספר סונטות של לאה גולדברג. הספר, "שירי אהב"ה וזה"ב: הסונטות של לאה גולדברג", כולל את כל הסונטות של המשוררת, ובכללן סונטות גנוזות וטיוטות בכתב ידה.
ב-2015 פרסמה את ספר המחקר חרסים שאין להם מנוחה: למקורותיו הפיוטיים של אבא קובנר.
מוריה דיין