משורר, מתרגם, מילונאי וסופר ילדים
נולד בקישינב. למד בגימנסיה של אגודת ישראל. הצטרף לתנועת "החלוץ" ועלה לארץ לקיבוץ מגדיאל של "השומר הצעיר" ב-1934. בתקופה שבה שהה במגדיאל פירסם את ספר שיריו הראשון, "מאלף ועד תיו", שיצא לאור בדפוס "הפועל המזרחי" (1937). לאחר תקופת מגורים בתל אביב נסע להשתלמות בפריז, שם למד את השפה הצרפתית. ידיעתו בצרפתית היתה הבסיס לפרסום "מילון טן-פי לצרפתית" שהביא לו את עיקר פרסומו. הוא שב לארץ ב-1939, ולאחר מכן עיברת את שמו, בתחילה ל"פייטן" ולאחר מכן ל"טן-פי". היה חבר מערכת "הארץ", הוציא לאור את השבועון "הד ירושלים" וייסד הוצאת ספרים קטנה בשם "ספריית השעות".
הוציא תחת ידו כמה תרגומים מתוך הספרות הצרפתית, הרוסית וספרות היידיש. התרגום הראשון שהוציא היה תרגום מיידיש של ספר השירה "בין דם לדם" של המשורר יצחק עברי (1940). תירגם משירת בודלר, את סיפוריו של צ'כוב, מיצירתו של טולסטוי ואת סיפוריו של גי דה מופסן. כתב שירים פוליטיים ואקטואליים שהתפרסמו בקביעות בביטאון זאת "הארץ", שהוא היה שותף להוצאתו לאור. את שיריו הפוליטיים כינס בספר "נטיפים וזקיפים – פזמונים פוליטיים". זכייתו בפרס ביאליק ב-1981 גררה טענה בקרב חוגי הימין, לפיה הוא הודר עד אז על ידי הממסד הספרותי בשל עמדותיו הפוליטיות שלא עלו בקנה אחד עם אלה של מפלגת השלטון.
ההתקבלות הלא-אוהדת שלה זכה מסבירה אולי את העובדה שלא פירסם משך תקופה ארוכה, בשנים 1950-1973. בתקופה זו פקד אותו שכול כפול: בנו נהרג במלחמת ההתשה בתעלת סואץ ובתו נפטרה. ב-1975 פירסם את הספר "עולם כזה עולם כבא" בהוצאת מוסד ביאליק, שבו כינס את שיריו. משנה זו ועד שנת מותו הוציא עוד כמה ספרי שירה. בנוסף ליצירתו למבוגרים פירסם גם ספרות לילדים, שכללה בין השאר תרגום לשירי ילדים קלאסיים.
שירתו משופעת בזיקה מקורית וייחודית למקורות יהודיים. כך, למשל, מופיעים בשיריו ציטוטים מסוגיות תלמודיות. ככלל, שירתו אינה ניתנת לשיוך הדורי-אסכולתי המקובל בהיסטוריוגרפיה של השירה העברית. בראשיתה היא נטתה אל האקספרסיוניזם, אך כאשר שב לכתיבה הפכה שירתו לאינטימית ומכונסת מחד גיסא, ומאידך גיסא פנתה אל הנשגב. ניכרת בשירתו גם התייחסות להיסטוריה היהודית, ובפרט אל השואה.

קדרי, שרגא.‬ "הקול הכלוא של שירת טן פי". ‬"מאזניים" מ"ט (5). 1980. 273-275; אלונים, ש'. "טן פי: נגד הזרם". "עתון 77" 78-79. 1986. 7.

אוראל שרפ