סופר
נולד וחי בחיפה. למד משפטים בבית הספר "שערי משפט" בירושלים. ב-1968 התמנה לנשיא בתי הדין הצבאיים בשכם, ג'נין וטול כרם. כיהן כנשיא לשכת "אליהו הנביא" של "הבונים החופשיים" בחיפה. היה פעיל ציבור וחבר בוועדות רבות. זכה באות יקיר חיפה וכיהן בהתנדבות כמזכיר סניף חיפה של אגודת הסופרים העבריים. פירסם עשרים ושבעה ספרים, בהם ספרי פרוזה, ספרי פזמונים, ספרי זיכרונות ותיעוד וספרי משפט מקצועיים. ספרו הספרותי הראשון, "להיות אני", ראה אור ב-1986 (סער). זהו ספר פזמונים, כל אחד מהם עוסק בהיבט אחר באישיותו ובמצבי חייו, כאיש משפחה, יהודי, ציוני, חייל, בונה חופשי ועוד. בהמשך פירסם ספר פזמונים נוסף, "הכל נשאר במשפחה: שירים ומקאמות להורים ולטף" (1999).
מתחילת שנות התשעים החל לפרסם ספרי פרוזה, רובם קובצי סיפורים, בתדירות גבוהה. הראשון, קובץ הסיפורים "מפגשים", ראה אור ב-1991, והרומן הראשון שכתב, "המסע האחרון", ראה אור ב-1992. בשנה זו ראה אור גם ספרו "התנ"ך בראי המשפט". ב-2003 הופיע הקובץ "כי יצר לב האדם: מבחר סיפורים", המאגד מבחר מסיפוריו הקודמים עם סיפורים חדשים.
בספריו בולט העיסוק בנושאים כגון צבא, משפט ודת בישראל, וכן בזוגיות ובסוגיית הבגידות. ההיבט המשפטי בולט במיוחד ברומן "ליהנות מן הספק?: עלילה ומשפט" (1995), המתאר משפט של רב בבית חולים, המואשם במעשה מגונה בקטינה חולה, באופן פרוטוקולי-משפטי.
ספרי התיעוד והזיכרונות שלו עוסקים בחייו האישיים ובחיי המשפט. ב-1994 פירסם אוטוביוגרפיה ספרותית בשם "במסלול אישי" בה משולבים פזמונים פרי עטו, וב-1996 פירסם ביוגרפיה על אביו, יחזקאל חרלף, בשם "בית אבי". בספרו "הצצה לנווה תרצה" (1989) הוא מספר על ביקוריו בבית הכלא ועל הקשרים האמיצים שפיתח עם האסירות שם.

הראל, אמיר. "'"מפגשים"' ו'"המסע האחרון"': על שני ספריו האחרונים של עו"ד עמירם חרלף". "גלים" 6. 1994. 81; ליבוביץ'-דר, שרה. "מבקר רשמי". "על המשמר". 2.2.1990. 11-10.

נירית קורמן