סופר, מתרגם ומחזאי
נולד בתל אביב. הוריו ילידי ישראל – אמו ממוצא מרוקאי ואביו ממשפחה ספרדית (חסאן במקור) שמוצאה מציפורי, שפרעם וטבריה. למד בבית הספר לאמנויות בתל אביב, שם נחשף לעולם הספרות ועשה ניסיונות ראשונים בכתיבת פרוזה. בגיל חמש-עשרה נשר מבית הספר התיכון, ואת שנות ההתבגרות שלו העביר בשיטוט עם חבורות רחוב, בהן חבורות של אמנים רוסים, שמהם למד את לשונם ונחשף לתרבותם. בהמשך למד צרפתית והשתלם בלימודי יידיש ומרוקאית.
ב-2000 למד בלשנות וספרות צרפתית באוניברסיטת תל אביב. בשנים 2004-2001 הרצה בארץ וברחבי ברית המועצות לשעבר בנושאי ספרות ותרבות ישראלית. בתקופה זאת גם עיבד ותירגם מחזות מרוסית, מצרפתית ומאנגלית עבור בית הספר למשחק "בית צבי" ועבור התיאטראות "מאלנקי" ו"גשר". החל מ-2006 משמש כדרמטורג ראשי של תיאטרון "גשר". עיבודים פרי עטו מוצגים גם בתיאטראות מרכזיים ברוסיה.
ב-2003 פירסם מחזור שירים בכתב העת "מטען". ב-2004 החלו להופיע סיפורים ותרגומים פרי עטו בכתב העת "הו!" וב"הארץ". תירגם מרוסית את יצירותיהם של חארמס, שאלמוב, בונין ודוסטוייבסקי. מחזותיו הראשונים "ריקוד לבן" (2004) ו"שושנת יריחו" (2005) הוצגו בפסטיבל עכו ובתיאטרון הפרינג'. כתב מחזות רבים לתיאטרון גשר ולהרכבים אחרים. המחזה האחרון שכתב עד כה הוא המשתמט (2018).
סיפוריו תורגמו לרוסית, לאנגלית וליידיש. רומן החניכה הפנטסמגורי "סוסי הדיו" (2005) וקובץ הסיפורים "תל של אביב" (2011) ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ספרו האחרון עד כה, "נשמות" (2020) יצא בהוצאת "כתר" עוסק ברעיון גלגול הנשמות וזכה לשבחי הביקורות. ספר זה זיכה אותו במועמדות לרשימה הקצרה לפרס ספיר לאותה שנה.
כתיבתו, המושפעת ממסורת הריאליזם הפנטסטי הרוסי, משלבת בין יסודות ריאליסטיים לאגדה, פנטזיה, אלגוריה ואי-גיון. גיבוריו התלושים – מהגרים, דמויות שוליים, מחוסרי בית, נעים בין מרחבי המציאות להזיה בחיפוש אחר תשובות לשאלות קיומיות גדולות, אבל גם אחר עוגני זהות בסיסיים כמו בית, משפחה ושפת אם.

לב-ארי, שירי. "הבן המאמץ". "הארץ" גלריה. 9.5.2005. 1.

סבטלנה נטקוביץ'