מבקר, מו"ל, מתרגם ועורך
נולד בעיירה פּוֹטְשׁוּם-בַּאוּטְשׁ, חבל בֶּלְז בבסרביה. קיבל חינוך מסורתי והשתלם בכוחות עצמו באודסה ובפטרבורג. לאחר מלחמת העולם הראשונה חי בבוטושאני ובבוקרשט. עלה ארצה ב-1925. כשליח קרן היסוד חי במשך שש שנים לסירוגין בחו"ל ובארץ. גר בתל אביב וכל חייו עסק בפעילות ספרותית מגוונת וענפה.
שיריו הראשונים פורסמו ב"הפרחים" בעריכת י"ב לבנר (1915). השתתף בקביעות בכל העיתונים וכתבי העת בארץ בשירים, במסות ביקורת ובתרגומים. היה בחבורות הסופרים המודרניסטים שליד "כתובים" ו"טורים" עם "אברהם שלונסקי", נתן אלתרמן, לאה גולדברג ואחרים.
ב-1940 ייסד וערך את כתב העת "מחברות לספרות" (1940-1954), ובאותה שנה גם את הוצאת הספרים בשם זה, שממשיך בה בנו צבי זמורה. בנו אֹהד זמורה (1933-2003) הקים את הוצאת זמורה-ביתן, שעברה גלגולים אחדים. יומנו מן השנים 1937-1941, שנערך על ידי זהר שביט, טרם פורסם. ב-1960 ערך את ספריית "שחרית" שהוציאה ספרי ילדים; היה מעורכי "מאזניים" (1958-1957), מעורכי המדור לספרות של "קול ישראל", חבר ועד אגודת הסופרים ועוד. פירסם מאמרים בענייני היום והספרות גם ביידיש וברומנית. תירגם מיידיש, מצרפתית, מגרמנית ומרוסית. חתם: י' זה, י' ענף.
"מחברות לספרות" הוציאה עשרות ספרים בכל התחומים. בשירת ימי הביניים: יהודה הלוי, שמואל הנגיד ועוד; בספרות ההשכלה: יצחק ארטר, שלמה לויזון, רחל מורפורגו ועוד; בספרות החדשה: נתן אלתרמן, חיים הזז. כמו כן הוציאה תרגומי מופת מספרות העולם וספרי מופת לילדים ולנוער, בחלקם עם מבואות והערות שלו.
במסגרת פעילותו רבת-השנים כעורך וכמו"ל קירב יוצרים צעירים ופירסם את שיריהם הראשונים או את ספרם הראשון, בהם: יונתן רטוש, אהרן אמיר, תרצה אתר, דליה רביקוביץ, פנחס שדה, ש' שפרה, נורית זרחי ויהונתן גפן. פעילותו כעורך וכמו"ל האפילה על יצירתו כמשורר, כמסאי וכמתרגם.
פזורי מסותיו ושיריו טרם נאספו ומסכת יצירתו טרם זכתה למחקר מקיף. במסת הפתיחה ל"ספרות על פרשת דורות" (1949) ניסח את האני מאמין שהנחה את פעילותו כמו"ל וכמבקר. הוא התנגד למושגים "ספרות עברית חדשה" או "חדישה" וראה בספרות העברית לדורותיה המשכיות: "החידוש אינו בשום פנים ואופן השגת משהו אשר לא היה לנו ואין בתוכנו, אלא בפירוש מפורש – החזרת אבדה". וכן: "אין בונה עתיד אלא מי שכל העבר וכל ההווה ידועים לו עד תכלית". לאחר שנמנה עם מקדמיהם הנלהבים של היוצרים המודרניסטים, חזר בו ואימץ בהתלהבות את הספרות העברית הקלאסית לדורותיה. הוא "ראה בהתרשמותו האישית אמת-מידה לאמת הסובייקטיבית, הנעשית בזכות זו לאמת אובייקטיבית" (ישראל כהן, 1986). "הביקורת של זמורה אינה אלא ביטוי רגשי של המבקר להכרת הטובה שלו ליוצר שהעניק לקהל את יצירתו" (שלום קרמר, 1980).
מספריו: "אברהם שלונסקי" (יחדיו, 1937); "שני מספרים: חיים הזז ויעקב הורוביץ" (1940); "ספרות על פרשת דורות", בשלושה חלקים (1949-1950); "המספר קו לקו: אורי ניסן גנסין" (1951); "אֲרֶשֶׁת: שירים ותרגומי שירים" (1965); "ל' סוניטות, דברי הערכה של סופרים וספרים" (1971).
מתרגומיו: מצרפתית: פול ואלרי, לרושפוקו, מרסל פרוסט. מגרמנית: ג"א בירגר, "הברון מינכהויזן"; גיאורג ברנדס, פרידריך ניטשה, סטפן צווייג, היינריך פון קלייסט, ר"מ רילקה. מרוסית: גוגול, ל"נ טולסטוי, צ'כוב. מיידיש: אפרים אוירבך.

ישראל כהן. "על ישראל זמורה". "עיונים ותגובות". תל אביב: עקד. 1986. 155-160; מיכלי, בנימין יצחק. "י. זמורה, מסותיו על נביאים אחרונים". "משבצות ביקורת". תל אביב: אגודת הסופרים העבריים בישראל. 1980. 195-205; קרמר, שלום. "נתיבות בביקורת העברית 1920-1960". "על ביקורת ומבקרים: פרקים בתולדות הביקורת העברית". תל אביב: אגודת הסופרים העבריים ועקד. 1980. 46-47; שועלי, צפרירה. "מחברות זמורה: כתב העת והוצאת הספרים ""מחברות לספרות"" כגורמים במערכת הספרותית בשנים 1940-1967". חיבור לשם קבלת תואר דוקטור. רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן. 2004. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

נורית גוברין