סופרת, מבקרת ועורכת
נולדה בתל אביב להורים דתיים לאומיים ילידי "הארץ", דור שני ליוצאי שואה. היתה פעילה בתנועת הנוער "עזרא" ושם גם פרסמה ביכורי נעורים מכתיבתה. את לימודיה התיכוניים השלימה באולפנת בני עקיבא בתל אביב, ובגיל שש-עשרה החלה ללמוד בחוג לפיזיקה באוניברסיטת תל-אביב (1987-1988). ב-1989 החלה ללמוד רפואה באוניברסיטת תל-אביב, ובמקביל למדה לימודים מתקדמים במתמטיקה, שיטות מחקר וביוטכנולוגיה. השלימה את הדוקטורט (1998) אך עשתה הסבה לפסיכיאטריה, שבה היא עוסקת גם כיום, בעיקר במגזר החרדי בבני ברק. מורה ומרצה לנוירופסיכולוגיה ופסיכיאטריה במכללת "תלפיות" ובאוניברסיטת חיפה.
מחלוצות הפרסום הספרותי ברשת האינטרנט. החלה לפרסם את יצירתה באתר במה חדשה, והקימה את העיתון הספרותי המקוון אוקפי לשירה ואמנות צעירה (2003), עם גרשון גירון, מתרגם ועורך. הם העלו לרשת צעירים מתחילים, שלימים פרסמו את יצירותיהם – ביניהם: ינאי ישראלי ומיה סלע.
פרסומה הראשון היה סיפור קצר בעיתון "מקור ראשון" (2004), ולאחר מכן פרסמה את סיפוריה בעיקר בכתבי עת ספרותיים. פרסמה שירים בכתבי העת "עכשיו", "עתון 77", "מאזניים", "גג" ו"מבוע" ובבמות שונות באינטרנט. ספרה הראשון, "אחי הקטן והמצויר" (ידיעות ספרים, 2008) הוא רומן על נערה שסובלת מדוד המטריד אותה מינית, גדלה בבית לא מתפקד ולה אחות צעירה חולה במחלת נפש ואח הסובל מדיכאון, ובבגרותה הופכת לרופאה פסיכיאטרית שמנהלת סיפור אהבה באינטרנט, שנידון לכישלון. ספרה הבא, "חשבתי על זה הרבה" (2010), מספר על אישה המגלמת מקרה מודרני של איוב. היא נאלצת להתמודד עם אסונות שניחתים עליה במפתיע: אביה ואחיה נפגעים בפיגוע, אמה מתה מסרטן ובעלה בוגד בה.
נושאי כתיבתה שאובים מתוך עיסוקה כרופאה פסיכיאטרית. היא מגדירה את עיסוקה הספרותי במכאובי הנפש כ"התמרה של הכאב" מתוך העבודה עם אנשים פגועי נפש. כתיבתה ישירה ונוקבת וייחודיותה ביכולתה לתאר באופן ספרותי את עולמם הנפשי, המשפחתי והחברתי של אנשים עם הפרעות פסיכיאטריות. עוסקת גם בעריכה ובלקטורה עבור כמה הוצאות ספרים, ובסקירת ספרים ב"קול ישראל". ביקורות ספרים שלה התפרסמו בבמות שונות.

הכט, רוית. "צדיקה ורע לה". "הארץ" ספרים. 22.9.2010. 6.

אלישע פורת וורד טוהר