משוררת וסופרת בשפה הרוסית
נולדה במוסקבה, בוגרת החוג לתסריטאות במכון הממלכתי לקולנוע בבירת רוסיה. עסקה בכתיבת תסריטים לטלוויזיה ובתרגום ספרותי. עלתה ארצה ב-1971, כתבה תסריטים תיעודיים, ובעשרים השנים האחרונות התרכזה בתרגום ספרותי מעברית, מאנגלית, מצרפתית ומפולנית.
פירסמה שירה ופרוזה ברוסית בכתבי עת רבים בארץ ובחו"ל. הרומן שלה "אבן חן אדומה" יצא לאור ב-2005. ספר שיריה "על כסף, על זִקנה, על מוות וכו'" ראה אור ב-1998. קטעים ממנו בתרגום לעברית, כולל תרגום שלה עצמה, פורסמו בכתבי העת "מאזניים" (מאי 2001), "ארץ אחרת" (פברואר 2004), "עתון 77" (מרס 2006) ובאנתולוגיה "שיח משוררים" (1999). ב-2003 ראה אור הספר כולו בתרגומה של חמוטל בר יוסף. תרגום הפרוזה "מיר פורן" הופיע באנתולוגיה "רוחות הרפאים של ישראל" (2003).
היסוד הבולט בכתיבתה, בעיקר בשיריה, הוא הקול האישי, האינטימי, הקונה לה אמפתיה מיידית של הקורא. אמירות מדויקות ופרדוקסליות כאחת על הדברים הפשוטים והשגרתיים כביכול הופכות את שירתה למרגשת אך נטולת רגשנות ולחכמה אך חפה מהתחכמות. הצורה הפרוזאית של שיריה היתה בעת פרסומיהם הראשונים, בראשית שנות התשעים, חדשנית למדי, ואף מרדנית כלפי המסורת הפיוטית הרוסית, וקרובה יותר לאסכולה הפולנית של סוף המאה העשרים (מילוש, הרברט, ובעיקר שימבורסקה). גם בפרוזה היא משתמשת הרבה בחומרים אוטוביוגרפיים ותיעודיים, ואפשר לראות בכך השפעה של עבודתה בתחום הקולנוע התיעודי.

דותן, שי. "ריאיון עם יוליה וינר". "כתובת" 3. 2010. 234-230; קלדרון, נסים. "בלי לאוושש". "מעריב" ספרות. 13.6.2003. 25.

נקודא זינגר