משוררת וסופרת
נולדה בברלין. עלתה ארצה עם הוריה ב-1933. הוריה צפו את העתיד לקרות ליהודי גרמניה, לפיכך חזרו לשם ב-1938 ועזרו להוריהם לעלות ארצה. המשפחה התגוררה בתל אביב בתנאים קשים. למדה סוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ועבדה כעורכת תוכניות רדיו ב"קול ישראל". נישאה למוזיקאי מאיר הרניק וילדה ארבעה ילדים. ב-1972 נהרג מאיר בתאונת דרכים. ב-1982 נפל בנה, רב-סרן "גוני" הרניק, במלחמת לבנון הראשונה בקרב על מבצר הבופור.
ספרה "שירים ל"גוני" (הקיבוץ המאוחד, 1983) כולל שירים מ-1960 עד דצמבר 1982. מן הקובץ עולה כי הרניק צפתה את נפילתו של בנה כעשרים שנה לפני מותו, למשל בשיר ללא כותרת שנפתח במילים: "כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים פִּתְאֹם/ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם […]/ אֶעֱמֹד פְּעוּרַת עֵינַיִם/ אֶל מוּל הָאָסוֹן". או בשיר "קורס קצינים 1976", שבו מביטה הדוברת בצוערים ואומרת "כָּל מַה שֶּׁהֵם כּוֹאֵב לִי./ יָפְיָם, צְעִירוּתָם, חָסְנָם,/ וְהַתָּג שֶׁעַל הַמֵּצַח/ וְיוֹם מותָם".
היתה מראשוני ההורים השכולים שהביעו מחאה כנגד מדיניות הממשלה. נאבקה במשך שנים להוצאת צה"ל מלבנון, ויזמה מפגשים עם אנשי ימין הרחוקים מהשקפתה הפוליטית. ב-1994 זכתה בפרס זאב לספרות ילדים על ספרה "אחי אחי" (1993), המסופר מנקודת מבטו של אח שאחיו נהרג. שניים מספרי הילדים שלה ראו אור גם בגרמנית.
עוד מספריה: "משירי הר הרצל" (1987); "גוני" (1990); "יומן מן החדר האטום" (1991); "והשיטה פרחה" (1992); "שנה אחת: יומן אישי" (2004); "חשבון עובר ולא שב: מבחר שירים 1960־2010" (2011).

דהן-קרליבך, גלית. "אנשי השעון: מפגש עם רעיה הרניק". "פנים" 46. מאי 2009. 31־37; זהבי, אלכס. "דרך אחרת להנצחה". "ספרות ילדים ונוער" י"ז (ב'). 1990. 45־46; לוריא, צפורה. "התינוק הכי יפה בעולם". "נקודה" 142. 1990. 53.

מאירה יעקבא