עורך ומסאי
נולד למשפחה אמידה של חוכרי יערות ברוסיה על גדות הוולגה. בשל המהפכה הקומוניסטית ברחה המשפחה ב-1918 לפולין והשתקעה ברדזין הסמוכה ללובלין. האב ירד מנכסיו והפך לשומר מסילת ברזל. הנגבי למד בישיבה בלובלין, אך כשהיה בן חמש-עשרה נטש את הדת והצטרף לתנועת "השומר הצעיר", שבה מצא פורקן לרגשותיו ולכישרונותיו. הוא השלים את השכלתו, רכש בקיאות ביידיש, בעברית ובגרמנית וקרא את כתבי הקלאסיקונים הגרמנים.
עלה לראשונה לארץ ב-1930 והצטרף להכשרה בעין שמר, אך בצו התנועה שב לפולין והיה נציג במוסדותיה העליונים. שם נשא את אשתו. הזוג עלה ארצה ב-1934, וכאן נולדה בתם עדנה (לימים רעייתו של הסופר יעקב שבתאי). הם הצטרפו לקיבוץ מרחביה וחיו בו עד פטירתם. לאחר שעבד בחקלאות כמה שנים היה ממייסדי הוצאת הספרים של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, ספרית פועלים (1939). הוא עבד בהוצאה בכל התפקידים כארבעים שנה.
ממפעליו בהוצאה היו מפעל מנויים ראשוני והוצאה לאור של "ספרות הגולה היהודית". מ-1940 ערך והוציא סדרה של ספרים משל אופטושו, באבל, בורשטיין ואחרים. חבר לאברהם שלונסקי בהוצאת ספריית שירה, ויחד הוציאו את האנתולוגיה "שישה פרקי שיר" (1940) ובה שירים של נתן אלתרמן, רפאל אליעז, יוכבד בת מרים, לאה גולדברג, אלכסנדר פן ושלונסקי; ואת האסופה המתורגמת "שירת רוסיה" (1942) שהפכה ללהיט ולספר מכונן של משוררי דור תש"ח.
הנגבי פתח את שערי ספרית פועלים לספריהם המוקדמים של יוצרי דור תש"ח הבולטים. בהם: ס' יזהר, חיים גורי, משה שמיר, שלמה ניצן, חיים חפר, נתן שחם, חנוך ברטוב, דן בן-אמוץ, ע' הלל, נתן יונתן, עוזר רבין ואחרים. הוא יזם את מפעל התרגומים "ספרי מופת", ובניצוחו של שלונסקי יצאו ספריהם של גדולי הספרות האירופית בפרוזה, במחזאות ובשירה בתרגומים של רפאל אליעז, לאה גולדברג, אלתרמן, שלונסקי ואחרים. כמו כן ייסד וערך את הסדרה "דעת זמננו", שבה ראו אור ספרי עיון מרכזיים.
הוא היה עורך צנוע ובחר להסתתר מאחורי שם העט ד' פנימי, וגם על רשימות קצרות בעיתון בענייני השעה חתם בשמות עט: דהן, ד' הן. ממסותיו: "אילו בחינות בשאלה הלאומית", "אורלוגין" 8, 1953; "תוספת בחינות בשאלה הלאומית, או תנאי הייצור – על חודו של מושג", "אורלוגין" 10, 1954.

שבתאי, עדנה. "על קברו של אבי". "על המשמר" דף לספרות. 4.11.1988; שמיר, משה. "דוד הנגבי: עורך למופת". "על המשמר" דף לספרות. 4.11.1988.

אלישע פורת