סופרת ועיתונאית
נולדה בתל אביב וגדלה בירושלים. בתום שירותה בחיל האוויר למדה לתואר ראשון במקרא, ארכיאולוגיה ותקשורת ולתואר שני בתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים. התגוררה ביפן במשך חמש שנים, במסגרת שליחות של בעלה, שם ניהלה את הקהילה היהודית בטוקיו ושימשה ככתבת ב"מעריב" וב"גלי צה"ל". חיה לסירוגין בישראל ובניו זילנד.
ספרה הראשון, "חוויה יפנית" (ספריית "מעריב", 1992), מתאר את חוויותיה מן השהות ביפן. פירסמה שני ספרים נוספים המבוססים על חוויותיה האישיות: "חתולים, סיפור אהבה" (1999), העוסק באהבתה לחתולים ובחייה במחיצתם, ו"חוויה ניו זילנדית" (2008). ארבעה רומנים: "ארבע אמהות" (1996, זכה באותות "ספר הזהב" ו"ספר הפלטינה"); "היפה בנשים" (1999); "תמרה הולכת על המים" (2002, זכה באותות "ספר הזהב" ו"ספר הפלטינה"); ו"המנון לשמחה" (2004, זכה באות "ספר הזהב"). ספריה תורגמו לכמה שפות אירופיות, לסינית ולטורקית. ב-2012 ראה אור ספרה "מחול העקרבים".
בנוסף פרסמה ארבעה ספרי ילדים: "אין חיה כזאת" (2000) "גם ביום וגם בלילה" (2008), דבשי ואני בארץ האבעבועות (2015) ונוצה של אהבה (2016).
ברומנים שלה היא מרבה לעסוק בדמויות נשים ובאחווה נשית. דמויות הנשים שלה מתאפיינות בדרך כלל באישיות חזקה וביופי בולט, אך לעתים גם במוגבלות או נכות. ספריה נסבים על משפחות סבוכות וענפות, וניכרות בהם השפעותיהם של מאיר שלו ושל גבריאל גרסיה מארקס, אותו מציינת גם הורן עצמה כסופר שהשפיע עליה. בספריה מופיעים אזכורים ורמיזות לתמות ולטקסטים תנ"כיים, ולסיפוריהם של סופרים יהודים מן הדורות הקודמים כמנדלי מוכר ספרים וי"ל פרץ. סיפוריה רוויים תופעות על-טבעיות ואמונות תפלות, וכתיבתה מתאפיינת בריאליזם פנטסטי ובתיאורים ססגוניים ומפורטים, בפרט בתחום הקולינרי ובתחום הארוטי. במקביל לכתיבה הספרותית ממשיכה גם בכתיבה בעיתונות היומית ובמגזינים ובהגשה בטלוויזיה.
זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול ז"ל (2005), בפרס ברנר (2006) בפרס ויצ"ו צרפת (2008) ובפרס שרת התרבות (2015).

גולדשמיד, טלי. "אהבה בימי כולרה". "הארץ" ספרים. 21.4.2004. 6; הופמן, חיה. "גדולה מהחיים". "ידיעות אחרונות" לשבת. 3.1.1997. 28-29; שי, אלי. "מגמרת הבעלים". "ידיעות אחרונות" לשבת. 11.9.1998. 26-27.

אלירז שור