סופרת, עורכת וחוקרת
גדלה במשפחה דתית, כיום דוקטורנטית במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מלמדת סדנאות כתיבה ועורכת ("רוח צד" ו"רטרו" עם יגאל שוורץ ודקל שי שחורי ו"גומחה" עם יגאל שוורץ). ספר הביכורים שלה "צבים" ראה אור ב-2018 בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר (בעריכת יגאל שוורץ), וזכה במענק לעידוד כתיבה מטעם פרס ברנר. מתגוררת ביישוב שקף, נשואה ואם לשלושה.
עלילת "צבים" מתרחשת ביישוב על גבול עזה, ומתארת את האירועים הנלווים לנפילת קסאם בסמיכות ליישוב. גיא, נער מסוכסך בנפשו, בודד ואלים, שוהה בסמוך למקום נפילת הקסאם בעת הפיצוץ. בעקבות האירוע הוא מתעלף, ובקומו מוציא דבר נבואה מפיו בשפה שאינה ברורה לו ולסביבתו, הנשמעת כארמית. גיא מסמן את מורתו יעל כמי שיכולה לפתור את חידת הנבואה, והרומן עוקב אחר מערכת היחסים המתפתחת בין השניים, כשיעל מתמודדת עם קשיים משפחתיים ומקצועיים: בן זוגה חש כי הם מתרחקים ומתקשה לגשר על הפער, ובה בעת מתמודד עם קשיים בעבודה ועם מעמסות הבית והמשפחה. סבטלנה, אימו של גיא, הפילה את העוברית שלה כשהייתה בחודש החמישי להיריון, וכעת הוזה הזיות על הולדת התינוקת ועל החיים במחיצתה, ושלום, אביו של גיא, מנסה למצוא מנוח לנפשו הסוערת באמצעות הסחות דעת כמו סקס, טלוויזיה ואוכל.
בספרה מצליחה דיין-קודיש לדבר מפיהן של דמויות מקצוות שונים בנוף הישראלי ולהפגיש בין תודעותיהן המפוצלות בדרכים אמינות ומשעשעות. על לשון הרומן כתב עמרי הרצוג: ״העברית שלה יצירתית ומדויקת והיא משתמשת בטבעיות במשלבים שונים״. עלילתו הגלויה הקולחת של הספר עלולה להטעות. מורכבותו טמונה בהצגת קונפליקטים לא פתורים של קדושה מול חול, איבה זוגית מול קונפליקטים אימהיים, משיכה מינית הנמצאת באזורים של טאבו, והזיות, המובעות בשפה מרומזת המתכתבת עם המקורות היהודיים. בעיקר מתבטאת תעוזתו של הרומן בטשטוש מאתגר של הגבול בין חול ובין קודש.
יצירתה של דיין-קודיש מתכתבת עם יצירותיהן של צרויה שלו, מירה מגן, גיא עד והילה בלום, בעיסוקה בסוגיות ביתיות, משפחתיות, זוגיות ואישיות, ולא בשאלות "גדולות" ולאומיות, וכן עם יצירתו של אסף גברון, בהתמודדותה עם אירועים אקטואליים נפיצים, ובהביאה לקדמת הבמה דיאלוגים אותנטיים מן היום-יום הישראלי הבוער והלחוץ. ״צבים״ הוא סיפור הממוקם על גבול, הגבול של מדינת ישראל עם רצועת עזה, אך מלבד זאת הוא גם עוסק בנישואים בין-עדתיים, בדמויות ממשפחות מסורתיות הגרות בפריפריה תחת איום הקסאמים ובנושאים כגון זנות. בכך הוא מעמיד את עצמו כ"יצירה גבולית"; יצירה דרומית-פריפריאלית המכוננת עולם המורכב, באורח מקורי ומרשים, מן הקונקרטי-ממשי-אקטואלי מזה ומן התאולוגי-מטפיזי-רוחני מזה.

סתר, תמר. "האומץ לצבים". "הַמּוּסָךְ: מוסף לספרות" 29. 27.6.2018; אשכנזי, יפתח. "משיבים לספרות את המיתוס". "הארץ". 7.8.2018; הרצוג, עמרי. "'צבים': תיאור חיי התושבים ליד גבול עזה נשאר בתוך מרחב מוגן מדי". "הארץ". 27.3.2018; מתן, עופר. "הסופרת הבינה בדיעבד: הפולסא דנורא של אבא נתן השראה לרומן". "ynet". 1.12.2018;

תמר סתר ויעל בארי