סופר
נולד בירושלים לארכיאולוגים משה וטרודה דותן. אמו היתה כלת פרס ישראל ובתם של האדריכל הירושלמי לאופולד קראקאואר ורעייתו, הציירת גרטה קראקאואר-וולף. למד בגימנסיה העברית "רחביה", ונסע ללונדון ללימודי אמנות. לימים נהיה גם מוזיקאי וקולנוען. ב-1980 הקים עם שותפו, המלחין והנגן אלי אברמוב, את להקת הגל החדש הישראלי, "הקליק". שנה לאחר מכן יצא אלבומה הראשון, "אמא אני לא רוצה להיגמל", שכל שיריו נכתבו ובוצעו על ידי דותן. נמנה עם חלוצי "תרבות שינקין" בתל אביב, שהפיחה ברחוב רוח חדשה והפכה אותו למעוז של אוונגרד ותרבות אלטרנטיבית. במחצית שנות השמונים פתח ברחוב את בית הקפה "שינק-אין" והיה ממייסדי גלריית "תת-רמה". הוא מתגורר ויוצר בתל אביב בשיתוף עם בת זוגו, הקולנוענית דליה מבורך.
במהלך שנות התשעים פירסם שלושה ספרים. ספרו הראשון, "על משולש הפוך בין כאן לירח" (כתר, 1993), זכה בפרס הספרות הישראלית ב-1994. הספר עוסק בקהילת אמנים ירושלמית במחצית הראשונה של המאה העשרים, בהם אורי צבי גרינברג, אלזה לסקר שילר, אברהם מלניקוב ואברהם בן יצחק (סונה). מקום המפגש של קבוצת היוצרים הוא ביתם של בני הזוג קראקאואר, סבו וסבתו של המחבר. מבעד לז'אנר של הרומן ההיסטורי, המתחקה אחר קהילת יוצרים קודחת והוזה, בודק דותן את אפשרות יצירתה של תרבות שוליים עברית מודרנית. בספריו הבאים, "האוניברסיטה השחורה" (1995) ו"אנרכיה מותק" (1999), מפתח דותן את אפשרויות הקיום האלטרנטיבי בהווה באמצעות מסע חניכה מסתכן ופורץ מסגרות, בלשון עכשווית, מלאת תשוקה ותעוזה. את חוויית הקריאה ב"אנרכיה מותק" השווה אבנר הולצמן ל"חוויה מפוקפקת" ב"מסע מהפך-קרביים ברכבת שדים" (2005).

הולצמן, אבנר. "מסע ברכבת שדים". "מפת דרכים: סיפרות עברית כיום". תל אביב: הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה, 2005. 215-217; קפלון, יונדב. "גודל הפער הרוחני". "דימוי" 10. 1995. 70-81.

תמי ישראלי