משורר, מתרגם ועורך
נולד בתל אביב להורים שעלו ארצה מרוסיה בעלייה השלישית. התחנך בעיר הולדתו וסיים את בית הספר "תיכון חדש״. שירת בהגנה, ובשירותו בצה"ל שימש כתב השבועון "במחנה". אחרי שחרורו למד בחוגים למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים ובחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל־אביב. ב-1952 היה ממייסדי חבורת ""לקראת"" עם נתן זך, בנימין הרושובסקי (הרשב), אריה סיון ואחרים. נמנה עם עורכי הביטאון "לקראת", שממנו ראו אור שלושה גיליונות. החבורה הוציאה לאור בשנים 1954-1953 ארבעה ספרי שירה: "בשלושה", ובו שירים של דור, זך וסיון; "ברושים לבנים", ספרו הראשון של דור; "מגדל שמש" של משה בן-שאול, וספרו של יהודה עמיחי "עכשיו ובימים אחרים".
חבורת ""לקראת"" נחשבת ציון דרך חשוב בשירה העברית החדשה, בשל שאיפתה להעדיף את שירת ה"אני" על שירת ה"אנחנו", ובכך להתרחק מתחום השפעתם של אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן. הם סללו את הדרך אל דמות "אני" פשוטה יותר, יומיומית, דמות של ישראלי חדש, מצד אחד, ודמות של אזרח העולם, המנסה להתכחש לאמונות ה"שבט" הארץ-ישראלי, מצד אחר.
החבורה התפרקה ב-1954 בשל חילוקי דעות: זך שאף ליתר אירופיות ואוניברסליות, ואילו דור, סיון ובן-שאול קראו לביטוי מקומי, "ילידי", הלוקח בחשבון את הרצף ההיסטורי העברי-יהודי, לרבות התרבות שנוצרה בגולה. בכך נבדלו מהתורה ה"כנענית" של יונתן רטוש שכפרה ברצף הזה. דור אף טבע במאמריו הספרותיים את המונח "ילידיות". תפיסת ההוויה הישראלית כרצף היסטורי שלם נראתה לו עיקרון חשוב בעבריות הישראלית. תבנית נוף המולדת נטמעה בשירתו של דור והיא נותרה טבועה בה גם בשנים האחרונות, שבהן הרבה לשהות בארצות הברית, ולעתים קיבלה אופי מטפיזי, כאשר דמות האהובה ומפת הארץ משמשות דימויים המשקפים זו את זו.
בשנים 1958-1954 היה חבר מערכת "למרחב", ולאחר מכן עבר לעבוד ב"מעריב", שם היה חבר מערכת, עורך המוסף היומי ובתקופות אחדות עורך המוסף לספרות, עד פרישתו לגמלאות (1989).
בשנים 1971-1970 השתתף בתוכנית הספרותית הבינלאומית באוניברסיטת איווה, ארה"ב. בשנים 1977-1975 היה נספח לענייני תרבות בשגרירות ישראל בלונדון. ב-1987 כיהן כסופר-אורח באוניברסיטה האמריקנית בבירה וושינגטון. בשנים 1998-1990 היה נשיא סניף פא"ן בישראל. בשנותיו האחרונות חילק את זמנו בין שהות בארץ לשהות עם בת-זוגו, המשוררת ברברה גולדברג, בוושינגטון.
יצירתו כוללת גם ראיונות עם סופרים, מאמרי ביקורת, מסות אוטוביוגרפיות, ספרי ילדים ורשימות פובליציסטיות, ובהן רשימות רבות נגד הממסד הדתי בישראל. אחדים מספריו תורגמו לאנגלית.
מאז שנות השישים נחשב לאחד המשוררים המובהקים של דור המדינה. במרכז יצירתו ספרי השירה "צו עיקול" (1960); "סרפד ומתכת" (1965); "מפות הזמן" (1976); "וכבר בהתחלה" (1984); "עוברים את הנהר" (1989) ו"זמן שאול" (2001), בהם חידד את תחושת "תבנית נוף המולדת" כמקום הרוחש היסטוריה ואקטואליה פוליטית, ובני האדם שבו מגוונים מבחינת צורות חייהם והשקפותיהם.
תרגם הרבה מן הספרות האנגלית. מתרגומיו: הרומנים "שרלוק הולמס" מאת קונן דויל (1960); השבוי מזנדה מאת אנטוני הופ (1973); רשת המים מאת א"ל דוקטורוב (1998). כן תרגם מבחרים משירתם של אלן סיליטו, סימור מיין, ברברה גולדברג, ויליאם מתיוז, ריטה דאב, צ'רלס סימיק, קארל סנדברג, ג'יימס רייט, רוברט האס ואחרים. תרגם גם ספרי ילדים ונוער.
ב-1997 היה דור אחד ממייסדי הוצאת קשב לשירה ומעורכיה. זכה בפרסים ספרותיים, בהם פרס ביאליק (1987); ופרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (2007). ספר שירי הילדים "הארמון של אמיר" (1970), זכה לציון לשבח מטעם שופטי פרס אנדרסן לספרות ילדים.

דור, משה. "כשחולות הזהב היו באמת חולות זהב". "שיח משוררים על עצמם ועל כתיבתם". תל אביב: עקד. 1971. 114-101; —. "גחלים בפה, פרקי אוטוביוגרפיה". תל אביב: תג. 1995; חבר, חנן. "ההיסטוריונים האפורים של המוח: הילידיות בשירתו של משה דור". "מראשית: שלוש מסות על שירה עברית ילידית". תל אביב: קשב לשירה. 2008. 94-61; לוין, עמוס. "בלי קו: לדרכה של '"לקראת"' בספרות העברית החדשה". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1984; לשם, גיורא. "דרוש כאן גובה כדי לא להסתבך". "מסיבוב כפר-סבא לאזרחות העולם". תל אביב: זמורה-ביתן. 1991. 100-84; רוזנטל, רוביק. "לא תאי הגוף נשחקים כי אם תאי הרגש: ראיון עם משה דור". "על המשמר" חותם. 7.12.1984. 19-18.

גיורא לשם