נולד וגדל בקיבוץ דן בגליל העליון, כיום מתגורר בברלין. כשהיה בן שתים-עשרה עבר עם משפחתו לווינה לשלוש שנים, ולמד שם בבית הספר האמריקני. למד תואר ראשון בספרות וחינוך באוניברסיטה העברית ותואר שני בחינוך בין-תרבותי בברלין. כיום (2021) כותב עבודת דוקטורט במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בנושא גלובליזציה וספרות עולם עברית בת זמננו. ערך את כתב העת "סדק: כתב עת לנכבה שכאן", פרי שיתוף פעולה בין עמותת "זוכרות", קבוצת "פרהסיה" והוצאת פרדס. פרסם שירים וסיפורים במוסף התרבות והספרות של "הארץ" ובכתבי העת "מטעם" ו"מעיין".
בשנת 2011 יצא לאור ספרו הראשון "אבן, נייר" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת ״הכבשה השחורה", בעריכת חנן חבר. הספר משלב מגוון עשיר של סוגות (כגון מעשיות ומשלים, שירים, מחזות, תמונות מפרוטוקולים וכתיבה תיעודית), דבר המקשה את סיווגו הז'אנרי. התמה המרכזית בספר היא ניסיון הכותב, שלעיתים הוא גם הדובר בסיפור, לערער את הנרטיב הציוני-קיבוצי-חלוצי שלאורו התחנך, תוך התבוננות פנימית הדורשת ממנו, כגבר אשכנזי, דין וחשבון על היותו הצד החזק ביחסי הכוחות החברתיים בישראל. תמה זו באה לידי ביטוי בדיון בסיפורים היסטוריים משולי השיח החברתי. לדוגמה, סיפורו של בית אוסישקין, מוזאון בקיבוץ דן שנבנה מאבניו של הכפר הפלסטיני הונין שנחרב ב-1948; תופעת הסרבנות במלחמת העצמאות; והסיפור על אונס נשות כפר הונין ורציחתן בידי חיילי צה"ל במלחמה זו.
הספר נכתב במשפטים קצרים, אסוציאטיביים וחזרתיים, הדורשים מקוראיו רמת מעורבות גבוהה כדי להבין את תוכן הסיפורים. לדוגמה, בסיפור "ירוק עלוה רחבה" חוזר גרדי על משפטיו ובכל פעם מוסיף מילה החושפת מידע נוסף על העלילה: "איש מבוגר וצעיר. איש מבוגר וצעיר עומדים. איש מבוגר וצעיר עומדים, שעונים על דלת סגורה של מוסך" (עמ' 41). רק לאחר סינון המילים העודפות תתבהר עלילת הסיפור המינימלית במיוחד: כריתת עץ ברחוב ותגובת הסביבה לכך. אפשר לראות את כתיבתו הלא מתמסרת של גרדי כניסיון לאתגר את האתוס הציוני באמצעות השפה. במחזה "סימן", המתאר דיאלוג בין גרדי לפליטים מהכפר הונין, הפליטים מטיחים בו שגם הוא, למרות ספרו "החתרני", יזכה לחיבוק הממסד, וגרדי עונה: "אני ניסיתי. לכתוב אמת ניסיתי. בעצמי חיפשתי דרך. בעצמי ולעצמי. נכון. למצוא דרך למילים. מה אפשר לעשות איתן. שיהפכו את העולם. ואת עצמן. ואיך הן פועלות. בין אנשים. איך אפשר לשנות איתן את המקום. את החוקים" (עמ' 162). כל ניסיון לערער את הנרטיב הציוני חייב, לדעתו, לעבור גם דרך השפה, ולכן את הסיפור יש לכתוב בשפה שונה, שלא תשתף פעולה עם חוקי הכתיבה הקיימים, אלא תנסה לשנות את המציאות.
המשחק בשפה כניסיון לאמירה פוליטית בא לידי ביטוי גם בספרו השני "Broken German", שיצא לאור ב-2016 בהוצאה הגרמנית Droschl. הספר, כשמו, נכתב בגרמנית שבורה, כאקט פוליטי המנכיח את חוסר התקינות הלשונית בזמנים שבהם חיים בגרמניה מהגרים ופליטים רבים ששפת אימם אינה גרמנית. הרומן עוסק במהגר המגיע לברלין ויחד עם חבריו בשמאל הרדיקלי רוצה ליצור סרט על חווייתו בעיר שנים קודם לכן, כשנאלץ לקנות סכין לאחר שגלוחי ראש איימו עליו. הספר זכה לשבחים בגרמניה, וב-2016 היה מועמד לקבלת הפרס לספרות גרמנית על שם אינגבורג באכמן, שהתחרות לקבלתו היא מהחשובות שבתחרויות הספרות בעולם דובר הגרמנית. אף שלא זכה בפרס, הספר עורר דיון בקרב חבר השופטים על הלגיטימיות של כתיבת ספר בשפה משובשת, המעלה שאלה על שייכותה של השפה למי שאינו דובר אותה כשפת אם.
ב-2018 הוציא את ספרו השלישי "או שכספך יוחזר" בהוצאת פרדס בעריכת גדי גולדברג. בניגוד ל"אבן, נייר", ספר זה בדיוני לחלוטין, ומורכב מסיפורים הנשזרים זה בזה ללא כל קשר סיבתי באמצעות דמויות ותפאורה דומות, ליצירת מעין עלילה של רומן. כיאה לכתיבה פוסט-מודרניסטית, הסיפור אינו ממושמע במונחים של תבניות זמן, דמויות ועלילה. בסיפור המסגרת מוצג סופר מובטל המבקש מן הפקיד בלשכת האבטלה לחתום למענו על דמי האבטלה בתמורה לסיפור שיספר לו. הסופר מגולל את שיחתם של שכנים על גניבת בלוני גז, ואז חוזר הסיפור לתיאור הסופר בלשכת האבטלה. אך אז הסופר הופך לסופרת ששמה תזזית גרוטסקי, וגם היא מתחילה משא ומתן משֶׁלה עם פקיד לשכת האבטלה, ופוצחת בסיפור אחר, המתגלגל גם הוא לסיפורים נוספים.
התעתוע השפתי, המשפטים השבורים והאסוציאטיביוּת מאפיינת גם את הספר הזה, ומציירת תחושה כאילו הספר נכתב לעיני הקורא. כך מעידה גיבורתו תזזית גרוטסקי על כתיבתה: "אני עדיין בהתחלה. בינתיים יש לי רק כותרת וכמה עמודים של התחלה. זה מה שיש לי בינתיים. אני מאמינה בכתיבה תוך תנועה. אני מתחילה לכתוב, ורואה לאן זה הולך. מה מתפתח. אני לא יודעת מראש. אף פעם" (עמ' 8). גם כשגרדי עוסק בתמות פוליטיות כבדות משקל, כגון קשרי הון שלטון, היחס לפליטים ולפלסטינים, אלימות משטרתית והטרדות מיניות, הוא עושה זאת בשפה שטוחה, היוצרת ניכור בין המאורע הכואב לקוראים והקוראות.
הספר זכה לביקורות מעורבות. מן הצד האחד הודגש התחכום והנועזות בכתיבתו המורכבת של גרדי, השואלת שאלות חשובות על הפוליטיקה ועל הספרות, ומן הצד האחר נטען, בין השאר בידי שי רודין, כי הכתיבה של גרדי מזכירה מדי את כתיבתה הפוסט-מודרניסטית של אורלי קסטל בלום.
ב-2021 עתיד לצאת לאור ספרו החדש ששמו "Eine runde Sache" (אין לדברים סוף) בהוצאת Droschl. הרומן בנוי משני חלקים בשתי שפות, גרמנית ועברית (את החלק בעברית תרגמה אנה בירקהנאהור לגרמני), כשהם מקיימים ביניהם קשרים רעיוניים, רגשיים ותמטיים למרות שעלילתם ודמויותיהם שונות.

בר-נוי, אלעד. "או שכספך יוחזר". "החיים עצמם: ביקורות ספרים". 1.11.2018; גולדברג, גדי. "הספר החדש של תומר גרדי נכתב בגרמנית שבורה ומאתגר את ההנחות הבסיסיות ביותר על ושל מהגרים". "שפיץ: מגזין עברי בברלין". 12.8.2016; דותן, קרן. "השור שלועג למטאדור". "ישראל היום". 19.7.2018; סלע, מיה. "אומרים שהיה פה: ראיון עם הסופר תומר גרדי". "הארץ". 3.3.2012; רודין, שי. "'או שכספך יוחזר' של תומר גרדי: דמיון מטריד לספרי אורלי קסטל-בלום". "הארץ". 10.5.2018;

נעם קרון