סופרת
נולדה בחיפה, שם קיבלה את חינוכה. אחרי סיום לימודיה התיכוניים למדה בסמינר למורות ושירתה בצה"ל כמורה-חיילת. ב-1967 עברה להתגורר בבאר שבע, שם גם סיימה תואר ראשון במקרא ובספרות באוניברסיטת בן-גוריון. ב-1975 הקימה בעיר את בית הספר "דקלים", מסגרת עמלנית ראשונה מסוגה בישראל לנערים ליקויי למידה והתפתחות. ב-1979 יצאה לשנת שבתון בבוסטון, שם השלימה לימודי תואר שני בחינוך מיוחד.
ב-1973 עם הקמתו של תיאטרון באר שבע, הקימה את אגודת ידידי התיאטרון, ואחר כך הצטרפה אליו כמנהלת שיווק ויחסי ציבור. במקביל כתבה במקומון של "ידיעות אחרונות" בעיר. ב-1984, אחרי גירושיה, עברה לתל אביב והתמנתה לדוברת ומנהלת הפרסום של תיאטרון "הבימה". ב-1994 פרשה מתחום יחסי הציבור, הדוברות והתקשורת, ופנתה למשאת נפשה – הכתיבה.
תחומי יצירתה מגוונים, וכוללים סיפורים קצרים, עריכת אנתולוגיה ("רצח ליד הבית", אסופת סיפורי רצח ישראליים, 2001) ועיסוק בכתיבת ספרים המוגדרים כ"דוקו-ספרות". עיקר יצירתה: ספרי מתח. עד היום פרסמה שנים-עשר ספרים בז'אנר זה, שרובם היו רבי מכר. ואלה הם: "רצח בקריאה ראשונה" (1996); "עוקף שיקגו" (1997); "עד שהמוות ירקוד בינינו" (1998); "נשים שקופות" (2000); "פיקדילי דרום" (2002); "פנמה ג'ק" (2004); "אבק יהלומים" (2007); תחנה סופית- ערד (2009); "צל של מלאך" (2010); "נעדרת" (2012); הנערה שלא הייתה (2014) והבחורים של קלרה (2017). רוב הספרים פורסמו בהוצאת זמורה-ביתן.
ככותבת ספרי מתח, משתייכת גפן לקבוצה של סופרות עבריות שפרצו אל תחום זה החל משנות השמונים של המאה שעברה. היא משתמשת בסיפור המתח כפלטפורמה, שעליה היא נושאת את הקורא למסע במחוזות פחות מוכרים בהוויה הישראלית, ובעיקר מחוזות הנשיות. גיבורותיה הן נשים רגילות, מעט נואשות, המוצאות עצמן לפני תעלומה. במהלך העלילה הן עוברות תהליך של העצמה אישית, וברוב המקרים גם מוצאות, עם הפתרון לתעלומה הבלשית, גאולה לחייהן.
גם בתחום הדוקו-ספרות מתמקדת גפן בנשים ובעולמן. "היום שבו מתה האהבה" (1999, עם אילת רדין) שנכתב בעקבות מצוקתה בתקופת גירושיה, כולל סיפורים המבוססים על ראיונות עם גרושים וילדיהם, ומתעדים את תהליך גוויעתן של האהבה והזוגיות. הצלחתו של הספר הובילה לכתיבתו של "אהבה בסיבוב שני" (2003) גם הוא אסופה של סיפורים, המתארים את החיים שאחרי הפרידה מבן זוג ואת הניסיונות לבנות זוגיות חדשה. יצירתה הדוקו-ספרותית השלישית, טרזן, ג'ין ומדיח הכלים (2005) עוסקת בקונפליקט שבין תפקודו של הפרט במשפחה לבין דרישות הקריירה. סגנונה קולח, מתאפיין בחרות לשונית, בפיגורטיביות דשנה, בשנינות ובהומור.
ב-2019 הוציאה את הרומן "הצגה יומית" (הוצאת כינרת זמורה ביתן) המספר את סיפורו של רחוב ילדותה, רחוב "השילוח" בחיפה. הסיפור מסופר דרך שני מספרים, נעמי הגיבורה המשחזרת את זיכרונותיה מהרחוב ודרך קולו של הרחוב החושף את מעשיותיו.
כתבה גם ספרי ילדים (הסיפור המופלא של הזברה גאולה, 2012; הילדה שרצתה להיות נסיכה, 2012; הבית של הזברה גאולה, 2015), וחמש מחזות, אשר הועלו במספר תיאטראות.

אביטוב, ירון. "השופט האונס". "ידיעות אחרונות" ספרות. 7.4.2000. 28-27; מירן, ראובן. "קל, חלק ומהיר". "ידיעות אחרונות" ספרות. 4.7.1997. 27-26; פריד, ירון. "באה ולוקחת". "ידיעות אחרונות" ספרות. 18.6.2004. 28.

אמנון ז'קונט