משוררת וסופרת
נולדה בתל אביב לאמה נחמה הולנדר רודין, שמשפחתה היתה ממקימי ראש פינה, ולאב פייבוש רודין, שעלה ארצה מווילנה שנה לפני המלחמה. אחרי לימודים בתיכון עירוני ט' בתל אביב, למדה הנדסת בניין בטכניון בחיפה. שנים מספר עבדה כמהנדסת בניין והורתה את המקצוע. נשואה למשורר וחוקר הספרות פרופסור אברהם בלבן. מחלקת את חייה בין ביתה באבן יהודה לבין פלורידה, ארצות הברית.
החלה לפרסם את שיריה בסוף שנות השמונים. ספר שיריה הראשון, "תנים של מורא" (1991, ספרית פועלים), זכה בפרס הארצי לשירה לשנת תש"ן מטעם הקרן ע"ש רון אדלר. בנימוקיו לפרס, כתב חבר השופטים: "חווית היסוד בשירים האלה היא ההתמודדות עם הפחד, כנוכחות העזה ביותר בחיי אדם בתוך עולם שנתרוקן מן האמונה באלוהים כמקור ישועה." השופטים ציינו את העמדה האקסיסנטנציאלית של המשוררת כמי שנידונה לחיים מתוך מודעות לקרבתו של המוות. חוויה דומה עולה מספר סיפוריה הראשון "כלום לא קרה" (1991).
ספרה השלישי, "אישה יושבת" (1997), מספר על שלוש נשים באמצע חייהן. מלבד היותה קיימת לעצמה, כל אחת היא גם מושא לחלום או לתהייה של זולתה. ההתרחשויות מסופרות מתוך תודעתן של שתיים מהן ובקולן, ואילו תודעתה של האישה השלישית מתפענחת, בעקיפין, בהדרגה. הרומן בודק, למעשה, את הקשר בין זכות הבחירה לבין היכולת לבחור.
ספרה הרביעי "כברת דרך" (2003), הוא רומן שעניינו שנה בחיי אב ובתו בתחילת שנות התשעים במושבה קטנה בשרון. הספר הוא סיפור אישי ובה בעת דיוקן חברתי ותרבותי של "הארץ" כולה. הגיבורה, שעזבה את המקום כדי שלא לשוב אליו, חוזרת אחרי שמונה-עשרה שנים רק כדי לגלות שכמו כלל החברה הישראלית, גם כפר הולדתה עובר שינויים שאין מהם דרך חזרה.
באותה השנה הופיע גם ספר השירים "עכשיו תורי למות" (2003). אם ספר השירים הראשון שלה נכתב מתוך מודעות לקרבתו של המוות, בספר הזה המוות אכן קורה. הדוברת משרטטת מפה נפשית של מי שמלווה אדם אל סופו, ונשאר אחר כך עם הריק ועם הידיעה שעכשיו תורו למות.
הרומן השלישי שלה, "נוף עם אישה גבוהה" (2007) עניינו קורות בחורה צעירה שמתלווה אל בעלה לאמריקה. הבחורה מתיידדת עם אישה קשישה. כשזו הולכת לעולמה, חושדים בבחורה שהיה לה יד במותה. עיקרו של הספר הוא המפגש עם תרבות חדשה: מה קורה לאדם מחוץ לארצו כשהוא מוצא את עצמו בנסיבות בלתי שגרתיות, בלי התמיכה של המשפחה והסביבה המוכרת.
כך רציתי אותך (2014), הוא רומן הכתוב בשני קולות. בחלקו הראשון מובא קולה של אם חד הורית, הכותבת לבנה בן השבע. בחלקו השני מובא קולו של הילד, נדבי. ברומן זה מציעה גיל נקודת מבט מעניינת ביחס לאימהוּת וליחסי כוח משפחתיים.
כתבה גם שני מחזות: פועלת זרה, אשר עלה בתיאטרון בית ליסין ב-2010, ושתוכל לבד, שעלה בתיאטרון תמונע ובקאמרי ב-2015.

בן-דוד, יערה. "הדומיה שבחוץ ואיזה קיום בתוכה". "עתון 77" 141. 1991. 15; גבירץ, יעל. "כשהחלום האמריקאי נהפך לסיוט". "הארץ" ספרים. 20.2.2008. 8.

מערכת הלקסיקון