משורר
יליד עיירה קטנה, צפונית מזרחית לווילנה, שהיתה בזמן הולדתו בשלטון פולני. בית ההורים היה ציוני, ומילדותו ידע עברית לצד יידיש. למד בישיבה בווילנה ובבית מדרש לרבנים. בעיירה השתייך לתנועת בית"ר. סיים סמינר "תחכמוני" בוורשה, שם החל לפרסם שירים ביידיש בשם העט ב. מרדכי (האות הראשונה ייצגה תחילה את שם המשפחה ברטניסקי, ואחר כך את שם המשפחה העברי ברתנא). זכה לעידודם של מלך ראוויטש, שמואל זרומב ושמואל נייגר, ושני ספרי השירה הראשונים שלו נכתבו ופורסמו ביידיש: "אויפענע טירן", (ורשה, 1933); "שאטענס אויפן וועג", (ורשה, 1935). ב-1935 עלה ארצה בעזרת סרטיפיקט מנדטורי, ללמוד באוניברסיטה העברית על הר הצופים.
בארץ הועסק כמורה, כמנהל וכמפקח על בתי ספר במקומות שונים, עד שהשתקע לפני קום המדינה בתל אביב. משהגיע לארץ פרסם במקומות שונים בעברית בלבד, ועד מהרה מצא את מקומו בחבורת "גליונות" של יצחק למדן, מה שהרחיק אותו מתחילת דרכו משלונסקי ומחבורתו הספרותית. במלחמת העולם השנייה נספו רוב בני משפחתו, כולל אביו, שני אחים ואחות. אח ואחות נוספים ניצלו והגיעו לישראל אחרי המלחמה. ב. מרדכי הוא אביו של החוקר אורציון ברתנא.
השואה השאירה חותם של אש ביצירתו. שני ספריו הראשונים נכתבו בארץ לפני מלחמת העולם השנייה "צעדים בלילה", (גליונות, 1939) ו"מן המיצר", (1940), ובהם, בהמשך לשירת יידיש שלו, שירים על קץ העיירה היהודית והחיים היהודיים באירופה. בספרו השלישי, "שירת העדן האבוד" (1947), מופיעה צורת הפואמה הלירית, המאפיינת מכאן ואילך את כל קובצי שירתו: "יום התמיד" (1956); "אור לעת ערב" (1961); "הנפילים היו בארץ" (1964); "השעה האחרת" (1969); "ספר השירים והבלדות" (1974); "ספר הפואמות הליריות" (1976) ו"אשמורה" (1986), להוציא ספרו האחרון, "הגשם ששכחתי" (1986) . לאחר מותו ב- 2009 פורסם הספר: שואל כאדם ועונה כיהודי: מבחר שירים 1931-1974.
שירתו העיקרית היא אקספרסיוניסטית-לאומית, פואמות שבסיסן מקראי והיסטורי. מזווית הראייה האקספרסיוניסטית הוא מתאר אפוס של בריאת העולם והגורל היהודי בתוכו, מראשיתו ועד זמנו, השואה וקום המדינה. כל זאת, מתוך שילוב של הסתכלות אקזיסטנציאליסטית של המשורר הבודד בגורלו כחלק מהגורל הלאומי. המשורר הקרוב אליו ביותר ברוחו הוא אורי צבי גרינברג.

ברתנא, אורציון. "אבי, פגישת ביניים: שירתו של ב. מרדכי ותקופתו". תל אביב: תמוז. 1998.
אורציון ברתנא