משורר ועורך
נולד בסרטוב, ברית המועצות לשעבר, כבן לפליטים יהודים מפולין. כשהיה בן תשעה חודשים נעצר אביו בידי השלטון הסובייטי באשמת פעילות ציונית, עונה, נחקר ונידון לשתים-עשרה שנות מאסר. אמו שבה איתו לפולין ב-1947 וב-1949 עלתה איתו ועם סבתו ארצה. המשפחה חיה ביפו בתנאי עוני קשים, ורק ב-1957 שב האב ממאסרו והמשפחה התאחדה.
למד בבית ספר יסודי ע"ש ויצמן ביפו וב"תיכון כי"ח" ברמת אביב, למד צרפתית והתחיל לכתוב שירים ולתרגם מצרפתית שירים של ורלן. את שירותו הצבאי עשה בחיל המודיעין. ב-1965 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים והשלים תואר ראשון בחוגים להיסטוריה ולפילוסופיה (1968), תואר שני בהיסטוריה (1971), והיה אסיסטנט של פרופ' יעקב טלמון. הוא נישא למלכה, בתו של המשורר שמשון מלצר, ולהם חמישה ילדים.
יצא עם משפחתו לפריז והשלים שם ב-1973 את עבודת הדוקטור בהיסטוריה. לאחר המלחמה ערך את כתב העת של המפלגה הליברלית ופירסם מאמרים פוליטיים בעיתונות. עבד במחלקה ליחסי חוץ של הסוכנות היהודית, ובין השאר ערך את כתב העת "כיוונים", רבעון להגות יהודית-ציונית. פרש מעבודתו בסוכנות ב-1995, ומאז שימש כמורה להיסטוריה בבית הספר "התיכון למדעים ואמנויות" בירושלים.
פירסם ספר שירים ראשון ב-1976, "שירים וסונטות", בהוצאת יזרעאל. בשנות השמונים פירסם שבעה ספרי שירה נוספים, רובם בהוצאת רשפים, ובהם "מאה סונטות" (1982) ו"ארץ המוריה" (1984). בשנות התשעים עבר לפרסם בעיקר בהוצאת כרמל. ספריו האחרונים, "גיזת הטל" (2011), "טור הטוהר" (2013), גרגיר של חרדל (2014) וספר הפרלודים (2017) יצאו בהוצאת הספרים של "עתון 77".
שירתו מושפעת משירת אורי צבי גרינברג. היא הרמטית וחידתית, אינה חותרת לקשר מיידי וקל עם הקורא, אינה עוסקת בעולם הפוליטי המיידי, אינה מגויסת לתיקון העולם, אלא מטפלת בנושאים נצחיים כמו טבע, אהבה, אלוהים ומוות.
שירים פרי עטו נדפסו באנתולוגיות לשירה, במוספי הספרות ובכתבי עת. כן פירסם מאמרים ומסות. כמה משיריו תורגמו לאנגלית. המלחין מיכאל וולפה הלחין יצירה על פי שיריו בשם "עונות השנה" (2004).

אבן-חן, יעקב. "שירי אבן-השתייה". "הצופה". 21.4.1989; שפריר, משה. "העולם יגאל בשירים". "האומה" כ"ט 105. 1991. 115- 116.

אלישע פורת ומערכת הלקסיקון