משוררת בשפת היידיש
ילידת וילקומיר, ליטא. למדה בבית ספר יסודי ביידיש, ולאחר מכן בגימנסיה ליטאית. עם פלישת הגרמנים לליטא ב-1941 ברחה לווילנה, שם שהתה עד לפירוק הגטו. ב-1942 הועברה אל מחנה הכפייה לנשים "קייזרוואלד" בלטביה. כתבה שירים המתארים את הווי החיים במחנה, אשר זכו לפופולריות והושרו על ידי האסירות. שניים משירים אלה מצאו את דרכם לאנתולוגיה של שמריהו קצ'רגינסקי, "לידער פון געטאָס און לאגערן" (שירים מגיטאות ומחנות, 1948).
ב-1947 עלתה לישראל במסגרת "הבריחה". התיישבה עם בעלה, הצייר מולה בן-חיים, בקיבוץ המעפיל, שם שימשה כמורה. בזמן מלחמת השחרור היתה פעילה בארגון "ההגנה". היתה ממקימי "יונג ישראל" לצד בנימין הרשב, צבי אייזנמן, רחל פישמן ומשה יונגמן. ב-1962 עברה להרצליה. בשנים 1965-1963 שהתה עם בעלה בשליחות דיפלומטית בברית המועצות.
פרסמה תשעה ספרי שירה, בהם "טויבן ביים ברונעם" (יונים עלי באר, 1959); "בלעטער פון וועגן" (מכתבים מן הדרך, 1967); "צעשאָטענע קרעלן" (חרוזים פזורים, 1982) ו"די דרייצנטע שעה" (השעה השלוש-עשרה, 2000). ב-2006 כינסה את שיריה בקובץ "לכבוד איך או דו" (לכבודי ולכבודך). ספרה האחרון עד כה הוא אייביקע וועגן (2018).
שיריה כתובים ברובם המכריע בגוף ראשון, מתאפיינים בפשטות המבע ובחזרה לנורמות ניאו-קלסיציסטיות של שירה קצוצת שורות וחרוזה. עיקר כוחה בתיאור מעמדים אינטימיים מצומצמים בטון הנע בין הנאיבי לבין הפיוטי.
השירים נדפסו בבמות שונות בארץ ובעולם, ובהן "סביבה"; "יידישע קולטור" ו"אויפן שוועל" בארצות הברית ו"לעצטע נייעס" ו"ירושלימער אלמאנאך" בישראל. תורגמה לעברית על ידי יהודה גור-אריה, יעקב בסר ושלום לוריא. זכתה בפרס מאנגר (1984) ובפרס מנדלי מוכר ספרים (1997).

לוריא, שלום. "מבחר משירי רבקה בסמן". "חוליות" 8. 2003. 222- 225; "חוליות" 9. 2005. 195-198; "חוליות" 10. 2007. 374-380; ליס, אברהם. "לידער פון רבקה באסמאן". "צוקונפט" 84 (4). 1978. 158-160.

עופר דינס