מתרגם, משורר וחוקר
נולד ב-1950 בקיבוץ אשדות יעקב. בן למשפחה של אנשי ספרות ולשון. אביו, משה בסוק, היה משורר, מתרגם ועורך. אמו מורה לספרות, לשון ותנ"ך. סביו משני הצדדים היו אף הם אנשי ספר.
כשהיה בן שש-עשרה נפטר אביו, והוא עקר עם אמו מן הקיבוץ לירושלים. את לימודיו בתיכון סיים ב"התיכון שליד האוניברסיטה" בירושלים. לאחר שסיים את לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים נסע לצרפת ושם סיים תואר שני בספרות צרפתית. כשחזר לארץ החל לתרגם מצרפתית ומאז הוא נודע כמתרגם, בעיקר של קלאסיקה. בסוק הוא בעל תואר דוקטור מטעם המכון ליהדות בת זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים.
על תרגומיו זכה בפרסים רבים: פרס שרת התרבות לתרגום, תשנ"ד; פרס מנשה לוין (על תרגום "דרך פלנדריה" לקלוד סימון, 1996); Palme académique, אות אבירות מטעם ממשלת צרפת, 2003; פרס לאה גולדברג לתרגום (על תרגום "גרגנטואה ופנטגרואל" לרבלה), 2005; פרס שר התרבות, המדע והספורט, תשס"ז. תרגומו את רבלה זכה לפרסום רב. מבקרים אחדים אמנם חלקו על הגישה התרגומית היצירתית שנקט, אבל כולם היללו את יכולתו הלשונית.
ב-1974 ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספר השירים הראשון שלו, "אשר הסוסים רֵעָיו" (הקיבוץ המאוחד). אחר כך פירסם עוד ארבעה ספרי שירה: "קומדיה" (1976); "פואמה פוליטית" (1978); "טבע טובע" (1989); ו"כהוא זה" (2000). "כהוא זה" הוא אסופה מארבעת ספרי השירה שלו. בסוק אינו ידוע במיוחד כמשורר, אבל אסופת שיריו עוררה את תשומת לבם של המבקרים, והיו ששיערו שלא זכה לפרסום משום שאין הוא שייך לקבוצה, ומשום ששיריו הגותיים וקשים להבנה.
ב-1996 ראה אור ספרו "בצל פרדסים על אדמה מצורעת: על יצירתם של אורי צבי גרינברג ומשה סמילנסקי" (הקיבוץ המאוחד). על כתב היד של ספר זה זכה בפרס אקו"ם לספרות עיון, 1994. פרסם שתי ביוגרפיות שזו לשבחי הביקורות: ב-2017 פרסם את "ליופי ונשגב לבו ער: שאול טשרניחובסקי – חיים" וב-2019 פרסם את "ספקות ואהבות: יהודה עמיחי – חיים".

איזקסון, מירון ח'. "תבונה והיסטוריה אומרות עצמן בשיר". "הארץ" ספרים. 27.2.2002. 12; דיקמן, עמינדב. "יפה להפליא, ובכל זאת – בּסוקרַבְּלֶה". "הארץ" ספרים. 29.10.2003. 8, 14.