משורר ומתרגם
נולד וגדל בעיר קמישלי, סוריה. למד בבית ספר פרוטסטנטי בחאלב. עלה עם משפחתו ארצה ב-1962 ולמד בפנימייה הצבאית בתל אביב. הוסמך למנהל חשבונות בבית הספר למינהל בפתח-תקווה. למד במכון ללימודי היהלום IDS רמת גן (1998-1997) ועבד בענף היהלומים. מ-1991 עובד כמידען אינטרנט וספרן עיון בספרייה העירונית "יד-לבנים" ובספריית המרכז הקהילתי על שם זאב גלר בכפר סבא, שם הוא מתגורר.
שיריו הראשונים הופיעו בכתב העת "פרוזה" (גיליון 10, 1976). מאז פרסם שישה-עשר ספרי שירה, הכוללים גם ספר בשיתוף רוני סומק ואלי בכר ("1 בשביל 3, 3 בשביל 1". עכשיו, 1980) ומבחר ("טורקיז: 1993-1973 מבחר שירים", 1994). חלק נכבד מספריו הם יצירות קונצפט העוסקות ברעיון מרכזי, למשל תיאור קשר מורכב עם חבר משורר ("משנת אריות", 1991); רשמי ביקור משפחתי בלוס אנג'לס המתארים בנוסח פואמה אקסטטית את המרחב האמריקני באמצעות מערכת יחסיו עם נכדתו הקטנה ("מחברות קליפורניה", 2004) ורצף של מאה ושבע-עשרה תיאורים ציוריים ממוספרים של אזור חוף הים ("אפיקי ים", 2007, עם רישומים של רפי לביא).
נושאיו המרכזיים הם טבע, אהבה, געגוע והגות, אולם שירתו מתייחסת גם למציאות החברתית, הפוליטית והתרבותית. לעתים קרובות מובעות האמירות האישיות, הקולקטיביות, הארוטיות וההגותיות באמצעות תיאורי טבע ונוף. המרחבים כוללים נופים אורבניים וטבעיים בישראל, למשל כפר סבא עיר מגוריו, ירושלים, הכנרת והכרמל, אולם גם מחוזות בעולם כמו קמישלי, עיר הולדתו (בעיקר בספרו הראשון, "חמצן: שירים", סתוית בשיתוף עכשיו, 1980), ומערב ארה"ב ("מחברות קליפורניה" הנזכר). המרחב המתואר אקזוטי, מעוצב באמצעות עונות השנה, ולעתים קרובות נוכח בו קשר מורכב עם דמות האהובה. לפרקים הוא טעון במתחים פוליטיים וחברתיים, למשל מלחמת יום הכיפורים, רצח רבין, החיים במעברה, שחיתות שלטונית ועוד.
הנוף האנושי שלו כולל דיוקנאות של זונות, שתיינים, נרקומנים וכו' (שירים מאותו הים / מחברות הזמן האבוד, 1992). ספרו "שישים מתחת לאפס" (2008), שיצא בשנת השישים למדינה, מוקדש רובו ככולו לסוגיות הללו, והוא ספרו המחאתי ביותר.
הפואטיקה המודרניסטית שלו קלטה מאפיינים של תרבות פופולרית, בניסיון לקרב את השירה למציאות. מוטיב חוזר הוא דיאלוג עם גיבורי תרבות מערביים וישראליים, בעיקר להקות וזמרי רוק, ג'ז ופופ, כמו החיפושיות, פינק פלויד, נט קינג קול, יהודה פוליקר ושלמה ארצי. לשונו משלבת שפת דיבור ומילים באנגלית ובערבית. הוא נוטה לנקוב בשמות של אנשים, רחובות וגם חברות כלכליות כביטוי לתפיסה המבקשת לצמצם את המחיצה בין השירה למציאות.
הפואטיקה שלו לירית, פיגורטיבית, ומשלבת בין הקונקרטי למופשט. הוא משורר של צורות פתוחות, אולם עושה שימוש גם בחריזה ובסונטים, רובם במבנים ניסיוניים, למשל סונט שבו החלוקה היא לשני בתים עם שבע-שורות. ראוי לציון ספרו "נגיעות שפרחו בענן" (1997) הכולל מאתיים ושבעה-עשר מכתמים, ועקב מבנה הפואנטה והחידוד נוטה להומור יותר משאר ספריו. רוב השירים בספר חרוזים ומופיעים במבנה קבוע וריתמי.
תרגומיו מערבית כוללים את האנתולוגיה, "סם נאקות: שירה בדווית מסיני והנגב" (1993), ואת שירי מחמוד דרויש ("מעבר לזכוכית ההיעדרות", 1995), ומאות שירים שהתפרסמו בבמות שונות, חלקם בשם עט. תרגם גם "פרוזה", למשל "כנפיים שבורות" מאת ג'וברן חליל ג'וברן (1997).
מפרסם גם שירים בערבית בשם עט, בעיקר באתרי הרשת. שיריו תורגמו לשפות אירופיות וכן לערבית, טורקית, פרסית, וייטנאמית ועוד. אחדים משיריו הולחנו על ידי חני דינור (1998), רמי קליינשטיין (2000), פבלו רוזנברג, שאף הלחין תרגום שלו לשיר מאת מחמוד דרויש (2001).
כיהן כחבר הוועד וההנהלה של אגודת הסופרים העברים וכיו"ר הוועדה המקצועית שלה (1994-1992). נמנה עם מקימי איגוד הסופרים הכללי (1995). זכה פעמיים בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1984, 1995), ובפרס השירה על שם מרדכי ברנשטיין (1995).

ברלוביץ, יפה. "אמנות הצירוף בספרו של פרץ דרור בנאי 'טורקיז"'. "אפיריון" 34. 1994. 39-37; גנוסר, יאירה. "סוסים בלב המעברה". "עתון 77" 45-44. 1983. 73; וייכרט, רפי. "מעבר להלם השיר". "מאזניים" ס"ו (5-4). 1992. 64-63; סומק, רוני. "האומץ לגעת בגדר הגבול". "עתון 77" 240. 2000. 6; שחורי, דפנה. "אהובתי הרחוצה והמחותלת". "עתון 77" 314. 2006. 8.

גלעד מאירי