כתב וביים חמש תוכניות ל"הגשש החיוור", ובאמצעותם השפיע בשפתו העשירה על התרבות הישראלית המתהווה. כמו כן הופיע בערבי יחיד רבים, ובהם: "אני וסימון ומואיז הקטן" ו"פרצוף של צועני", אשר עובדו לתקליטים, ו"שובו של הסוראמלו", שעובד לספר בשם "מסיפורי אברהם סוראמלו" (1994). הוא היטיב להגיש משירי ז'אק ברל, וג'ורג' ברסאנס, והוציא תקליטים שבהם עיבד, סיפר ושר משיריהם. באחד מערבי התוכנית של "שובו של הסוראמלו" לקה בנאי בלבו במהלך ההופעה, וניצל בזכות אנשי רפואה שנכחו בקהל. בנוסף, שימש כקריין, וקולו הייחודי היה לסימן היכר מובהק לסדרת הטלביזיה ""עמוד האש"".
ב-1980 ראה אור ספרו הראשון "אנונימוס בלפי הגדול" (מסדה). זהו ספר ילדים שעלילתו מגוללת מעשה בצעיר אשר זוכה ביד בת המלך, באמצעות סיפור פתלתל שהוא רוקם המורכב כולו מדברי שקר. בספרו "מכתבים ברוח" (2001), המהווה מעין אוטוביוגרפיה בעלת מאפיינים מסאיים, שולח בנאי אחד-עשר מכתבים לדמויות משמעותיות בחייו, ובהם: אמו וסבו, חנוך לוין, שייקה אופיר ושמעון פינקל. הספר פותח צוהר לעולמו האישי, ובו בזמן מאיר, בדרך מקורית ומרתקת, את עולם התיאטרון והתרבות הישראלים. הספר שימש בסיס לסרטו התיעודי של רם לוי אודות בנאי הנושא את אותו שם ופורסם באותה שנה. בנאי אף קיבץ באנתולוגיה פרטית שירים יום יום (2004) מבחר אישי מן השירה העברית והכללית בליווי דיסק שמע וציורים של לאה ניקל.

אופק, אוריאל. "לקסיקון אופק לספרות ילדים" א'. תל אביב: זמורה ביתן. 1985. 89; בירשטיין, יוסל. "גוזר לעברית את הכפתורים". "ידיעות אחרונות". 22.7.1994. 28; "פרסי ישראל: התשנ"ח 1998 (50)". ירושלים: משרד החינוך-אגף פרסי ישראל. 1998. 130-126; שקד, גרשון. "תמונה קבוצתית: היבטים בספרות ישראל ותרבותה". אור יהודה: דביר. 2009. 72-69.
רון לסרי