משורר, סופר ומתרגם
יליד ירושלים, דור שביעי בארץ מצד אביו ודור עשירי מצד אמו. למד בבית הספר היסודי "תחכמוני", בחטיבת הביניים בבית חינוך תיכון, ואחר כך עבר ללמוד בכפר הנוער "בן שמן".
במלחמת העצמאות השתתף בהגנה על בן-שמן, והשתתף בקרבות השחרור של הנגב. ב-1949 עלה עם חבריו לקיבוץ גבים שבנגב. פרסומו הראשון היה ב-1951, כאשר שני שירים שלו ראו אור במוסף הספרותי של "דבר" ובכתב העת "גליונות". ב-1952 עבר לתל אביב והיה לעורכו של ירחון הנוער "ניבים". אחר כך היה מכותבי "דבר" לילדים ומעורכי "מבואות" ו"במחנה נח"ל". הוא נמנה עם קבוצת המשוררים שייסדו ב-1954 את חבורת "לקראת״, שדגלה בשבירת המוסכמות הפיגורטיביות בשירה העברית, נחלת הדורות הקודמים. מחבריה היו נתן זך, משה דור, בנימין הרשב, אריה סיון, ועוד.
באותה השנה יצא לאור ספר שיריו הראשון "מגדל שמש" (לקראת), שייצג את תפיסת עולמו של המשורר, בהשפעת השירה הארץ-ישראלית של אסתר ראב, יעקב פיכמן ואחרים. ב-1956 יצא לשטרסבורג בצרפת ולמד תולדות תיאטרון ימי הביניים, תיאטרון הרנסנס וכן עיצוב תלבושות ותפאורה. עם שובו ארצה ב-1958 החל לעבוד בעיצוב תפאורות, ובמקביל המשיך לכתוב ואף פרסם ספר ראשון לילדים.
בשנות השישים והשבעים עסק בתחומים רבים ומגוונים: שימש סגן עורך ב"מעריב" לנוער", פרסם ארבעה ספרי שירה, וספר פרוזה אחד בשם: "שבת, צהריים" (1966), ערך אנתולוגיות, כתב, תרגם ואייר ספרי ילדים רבים (שלו ושל אחרים), ועסק בעיצוב תפאורות ותלבושות למחול. בשנים 1985-1980 היה עורך המדור הספרותי של "מעריב". בזכות אהבתו ובקיאותו בתרבות הצרפתית נבחר ב-1987 לתפקיד היועץ לענייני תרבות בשגרירות ישראל בצרפת. ב-1992 פרש לגמלאות, ומאז עסק בכתיבה, בעריכה ובתרגום.
שיריו נודדים בין מחוזות גיאוגרפיים קונקרטיים למחוזות הנפש. בספר שיריו, "קבר החלוץ" (1981), הוא נע מהחלוציות הגשמית, דוגמת הציונות, לזו הרוחנית, של משוררים פורצי דרך. המוקד הארס-פואטי של שירי "ספר קטלוגים פרטיים" (1985) הוא מיון וקטלוג פרטי המציאות ביצירה השירית, על פי מידת תרומתם לחוויית הכתיבה.
אל פסגת יצירתו הגיע בספרו "אדם פולו" (1995), שעל פי עדותו "נכתב במשך חמש עשרה שנים, גם בספרים אחרים". "אדם פולו" הוא כעין אלטר-אגו של המשורר, המחליף זהויות כתוצאה מעימותים פנימיים וחיפושים ריאליסטיים וסוריאליסטיים אחרי הזיכרון והשכחה בארץ ישראל, ברחבי תבל, כמו גם בנבכי התודעה. מבחר מקיף של שיריו נאסף בספר כל לבדי: מבחר שירים 1954 – 2003 (קשב לשירה, 2003). יש בקובץ ביטוי עמוק ומורכב לחיפוש המתמיד אחר הזולת, אחר זהותו של הכותב, ואף ניסיון להתחקות אחר שורשי השיר. עולה ממנו המסקנה המתבקשת על מצבו של האדם-המשורר, שהוא תמיד לבד.
תרגם מצרפתית עשרות שירים, בין השאר של ז'אן קוקטו, פול ורלן, גיום אפולינר, ארתור רמבו ועוד. כתב תסכיתים לרדיו, מחזות וספרים לילדים ולטלוויזיה וכארבעים משיריו הולחנו. על יצירתו זכה בפרסים רבים, ובהם פרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1992, 1999).

בסר, יעקב. "משה בן שאול: בעיקר הזיכרון והשכחה". "עתון 77", 75-74. מרץ-אפריל 1986. 31-30; גורי, חיים. "לחזור אל השירים לבחור את הקרוב ללב". "מאזניים" ע"ט (2). יולי 2005. 35-34; גרנות, משה. ״הלבדיות תופסת אצלי מקום חשוב" (ראיון). "פסיפס" 62. 2005. 18-14; הירשפלד אריאל. "כל החיים שיחה". "ידיעות אחרונות" מוסף ספרות. 20.12.1985. 24; שניר, לאה. "קטלוגים פרטיים מאת משה בן שאול". "שדמות" ק'. 1987. 147-142.

אורנה קזמירסקי