סופר, עורך וחוקר
נולד בפתח תקווה, בן למשפחה ממייסדי "המושבה" העברית הראשונה. סבו יהודה ראב (בן עזר) חרש את התלם הראשון באדמת פתח תקווה. דודתו אחות אביו, אסתר ראב, היתה המשוררת הארץ-ישראלית הראשונה, שכתבה שירי נוף ספוגי אהבה לארץ. את חינוכו קיבל בתל אביב, שירת בנח"ל, היה חבר קבוצת עין גדי ולימד ביישובי עולים. למד פילוסופיה וקבלה באוניברסיטה העברית בירו"שלי"ם, ובין מוריו היו גרשם שלום, נתן רוטנשטרייך ופפיטה האזרחי.
"ספר"ו הראשון, "המחצבה" (עם עובד, 1963), נדפס בעשרות אלפי עותקים, שודר בתסכית ובסדרת המשכים ברדיו, הוצג בתיאטרון "זוטא" (1964), בקולנוע (1990) ובטלוויזיה ונלמד בבתי "ספר". יצא לאור במהדורה חדשה במלאת ארבעים שנה לכתיבתו, בצירוף אחרית דבר המתארת את גלגוליו ועיבודיו של ה"ספר". אחרי "המחצבה" בא הרומן "אנשי סדום" (1968) שראה אור במהדורה חדשה: "אנשי סדום", הסיפור האמיתי (2001) ותורגם לגרמנית ב-2004. אחריו הופיעו הרומנים "לא לגיבורים המלחמה" (1971), שיצא במהדורה חדשה מצולמת ב-2000; "השקט הנפשי" (1979); "הלילה שבו תלו את סרג'נט מוֹרטוֹן" (1994); "המושבה" "שלי" (2000); "ספר" "הגעגועים" (2009), מסעותיי עם נשים (2013) ועוד.
כן פירסם שלושה קובצי סיפורים: "הפרי האסור" (1977); "אפרת" (1978); "ערגה" (1987); קובץ ראיונות: "אין שאננים בציון" (1986ׂ), תורגם לאנגלית; האנתולוגיה במולדת "הגעגועים" המנוגדים, הערבי ב"ספר"ות העברית (1992), תורגמה לאנגלית ולערבית; המחקר "ברנר והערבים" (2001); ושורה של ביוגרפיות, בהן על הצייר נחום גוטמן (1980), תורגמה לרוסית; יהודה ראב (1989); שרגא נצר (1990); אברהם שפירא, "שומר "המושבה"" (1993); משה דיין (1997); והמשוררת אסתר ראבּ (1998). בעריכתו יצאו לאור "ספר"יה של אסתר ראבּ": כל השירים" (1988, 1994); "כל הפרוזה" (2001), וכן כתב וערך את "אלבום נחום גוטמן" (1984).
כתב "ספר"ים רבים לילדים ולנוער, מאות מאמרי ביקורת על "ספר"ים, ראיונות ורשימות בעניינים אקטואליים. פירסם גם "ספר" שירים, "יעזרה אלוהים לפנות בוקר, שירים 1995-1955" (2005). קיבל שלוש פעמים את פרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול, ובשנים 1998 ו-2003 זכה במלגת סופר-אורח בירנטון, אוקספורד. בשנים האחרונות הוא עורך ומפרסם פעמיים בשבוע עיתון אינטרנט למנויים בשם "חדשות בן עזר", שבו הוא מכנה את עצמו "סופר נידח".
הפואטיקה שלו עומדת בכללה במנעד האמנותי-הגותי שבין הריאליזם והניאו-ריאליזם לנטורליזם. רבות מדמויותיו נבחנות בהקשרן המשפחתי והנופי ובזיקה אמיצה לתמורות בחברה הסובבת, על מאפייניה המעמדיים, הכלכליים והאידיאולוגיים-פוליטיים. מקום נכבד מוקדש ליצרים האנושיים הראשוניים, ובגלל זה, ובמיוחד, לתשוקות המיניות. "ספר"יו מקיימים זיקה ליצירותיהם של אהרן ראובני, איש העלייה השנייה (שעליו כתב דברי שבח נלהבים), ויהושע בר יוסף. כן ניתן לקשור, בעיקר במישור התמטי, בין יצירותיו ליצירותיהם ה"ילידיות" של סופרים אחרים ילידי פתח תקווה ואזור השרון: יהושע קנז, רות אלמוג ואחרים.
הביקורת על יצירתו ה"ספר"ותית של בן עזר נחלקת בין דברי שבח על חלק מ"ספר"יו ל"שלי"לת חלק אחר מהם כפורנוגרפיה. "ספר"ים אלה הם שגרמו, ככל הנראה, לחוסר הערכה של מפעלו היצירתי, בכתיבתם של חלק מהמבקרים ושל כמה מאנשי האקדמיה.

ברצקי, נורית. "היום הערבים ב"ספר"ות כבר לא סיוט: ריאיון עם אהוד בן עזר". "מעריב" השבוע. 3.4.1992. 51;גור, ישראל. "מבוכת סדום". "האומה" 2 (26). 257-264; האוסמן-טרדלר, רותי. "היום פורנוגרפיה, מחר קלאסיקה". "נעמת" 89. יוני 1986. 42-43; סומך, ששון. "לא רק רועים וכפריים". "ידיעות אחרונות" המוסף לשבת: "ספר"ות. 24.6.1992. 26; ש. שפרה. "הזמן אינו יכול לאוהבים". "כיוונים חדשים" 14. 2006. 249-241.

זיסי סתוי