סופר וחוקר ספרות
נולד בתל אביב. גדל ובגר בדרומה של העיר, באזור שבו גרו באותה עת מהגרים למיניהם דוברי לדינו ויידיש, מהם גם פליטי שואה. בית גידול זה השפיע עמוקות על אישיותו ועיצב את ראיית העולם שלו, כפי שזו באה לידי ביטוי הן בספרות הבדיונית שלו והן בספרי המחקר שכתב. למד באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת הדוקטור שלו הוא ספרות יהודית באמריקה, תוך התמקדות ביצירתו של ראובן ואלנרוד.
פרסם כארבעים סיפורים ועשרות מאמרים ורשימות ביקורת בכתבי העת ומוספי הספרות של עיתונים יומיים. במהלך שנות ה-70 יצאו לאור שני קבצים ראשונים של סיפוריו הקצרים: הראשון שבהם "על הזמן ועל המקום" (מ' ניומן, 1975) זכה באותה שנה בפרס ניומן מטעם אגודת הסופרים ובית הסופר בירושלים. סיפורי הקובץ יונקים את אווירתם ואת האתוס שלהם מטראומת מלחמת יום הכיפורים, אשר נוכחת בגלוי בסיפורים אחדים ומשמשת תמה מרכזית בהם, כמו בסיפור הראשון שנתן לקובץ את שמו. בסיפורים אחרים היא מצויה ברקע ובמרומז. קובץ סיפוריו השני "לצוד איגואנות", יצא לאור ב-1978 זיכה אותו בפרס ואלנרוד (1978) מטעם אגודת הסופרים העברים. באותה שנה זכה בפרס הרי הירשון על מכלול סיפוריו הקצרים מטעם האוניברסיטה העברית.
המספרים בקובצי הסיפורים, לרוב בגוף ראשון יחיד או רבים, הם חלק מהקולקטיב שבתוכו הם חיים, אך בעת ובעונה אחת גם זרים לו, והמעמד האמביוולנטי הזה מאפשר להם נקודת תצפית חצויה – מבפנים ומבחוץ כאחד. קובץ סיפוריו השלישי "עניינים משפחתיים" יצא לאור ב-1982.
בשנות ה-90 עבר לכתיבת פרוזה ארוכה. הוא פרסם עד כה שני רומנים: "הגולם" (1992) ו"זוהרה" (1999). בסיפוריו הקצרים, ובמיוחד בסיפורי הילדות שלו, כמו גם ברומן "הגולם" מציאות ודמיון משמשים יחד, והמטוטלת הסיפורית נעה ללא הרף בין הסיפור הישראלי החברתי-לאומי הקנוני לבין סיפורו של היחיד החולם, בעל הדמיון, התר אחר זהותו ושורשיו.
בצד פעילותו הספרותית הוא חוקר ספרות ומכהן כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושימש כראש המחלקה בשנים 2008-2006. פרסם שני ספרי מחקר: "שבחי איבה – עיונים ביצירתו של מ"י ברדיצ'בסקי" (1990), ו"ליידיס אנד ג'נטלמן אנד ליידיס" (2004) על נסים אלוני – מגדולי המחזאים הישראליים. החוקר ונשוא מחקרו גדלו באותן שנים בדרום תל אביב, בית הגידול המשותף העניק לבן מרדכי היכרות אישית עם מקורות צמיחתו של אלוני, והשפיע על הניתוח הפרשני של תבניות העומק ביצירותיו. בן-מרדכי ערך גם ארבעה ספרי מחקר, בהם "בין כפור לעשן" על יצירתו של אפלפלד (1997), ו"ספר עמוס עוז" (2000). סיפוריו תורגמו לאנגלית, צרפתית וסינית.

כצמן, אבי ודוד אוחנה. "הצבר ומקל הנדודים". "כותרת ראשית". 14.3.84. 30-28; לב-ארי, נעמה. "כי היא כמו הכוכבים". "מאזניים" ע"ד (9). 2000. 59-60.
זהבה כספי

2