סופרת
נולדה וגדלה בתל אביב. הוריה הם השחקנית מניה הלוי והמחזאי והפובליציסט יוש הלוי. נישאה לסופר הילדים עוזי בן-כנען (1991-1954) ואיירה את רוב ספריו. עבודות הציור והפיסול שלה הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם. כמו כן עיצבה בובות הפעלה בתיאטרון ובטלוויזיה ואיירה ספרי ילדים רבים. בנוסף היא מעצבת במה ומעצבת תלבושות מוערכת, שעיצוביה הופיעו בתיאטראות "הקאמרי", "בית ליסין", "הבימה", "העירוני חיפה", "יידישפיל", "החאן" ועוד. ב-1996 הקימה עם הבמאי אילן רונן את קבוצת הצעירים של "הבימה" ושימשה כמעצבת שלה במשך שבע שנים. על עבודותיה בתיאטרון זכתה בפרסים רבים, בהם פרס גולדנברג, פרס פסטיבל עכו, פרס שטרנפלד, פרס תיאטרון הבימה ופרס תיאטרון הפרינג'. שימשה כמרצה בנושאי עיצוב לתיאטרון ב"בצלאל" וב"סמינר הקיבוצים". בשנים האחרונות ייסדה חברת סטארט-אפ המפתחת מכשיר רפואי עבור יולדות לפי פטנט הרשום על שמה. כמו כן, באפריל 2013 ייסדה את הוצאת הספרים "קרקס הוצאה לאור", ששמה לה למטרה לאפשר לסופרים להתפרנס בכבוד מפרסום ספריהם.
ספר הביכורים שלה, "אם החיטה", ראה אור ב-2006 בהוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת ספרא, והתקבל באהדה על ידי הקוראים והמבקרים. הספר, הכתוב בשלוש מערכות ומשלב בתוכו איורים פרי עטה של בן-כנען, מספר את סיפורה של גמדה תל-אביבית שקונה הליקופטר אדום ומגלה במקרה שיטה לשיקום גידולים חקלאיים באמצעות טלפתיה. משם מסתעפת העלילה ברוכת הדמיון לכיוונים פנטסטיים ומפתיעים, בה לוקחות חלק שלל דמויות אנושיות ונוגעות ללב: הוריה של הגיבורה, שנקלעו למנהרה תת-קרקעית ונפלטו בצדו האחר של כדור "הארץ"; אולג, נגן הפיקולו הענק המנגן בעירום; ג'וליה, אגרונומית איטלקייה וענקית אף היא; האחים הבדווים וליד וחמיד, שלומדים את רזי המחשב תחת סככה מאולתרת במכתש רמון, ועוד. הדמויות הללו מניעות עלילה סוחפת המתמודדת עם סוגיות הקיום, הכיליון והזמן בצורה מלאת דמיון, הומור, חמלה ונחמה. אריאנה מלמד (2006) כתבה על הספר כי "כושר ההמצאה של '"אם החיטה"' מציב את הספר בשורה אחת עם טובי כתביה של פיי וולדון – כולל הנשכנות הצינית וההומור המתפרץ. ההתבוננות המדויקת של המחברת בתהפוכות יחסי אנוש ובכוחה של המקריות בהחלט יכולה להציב את הספר במדף אחר, בו מתגוררים קורט וונגוט ומרגרט אטווד, למרות שבן-כנען כלל לא פסימית כמו השניים הללו, אלא עוסקת דווקא בהיחלצות משועשעת מגורלות מוכתבים, ובעיקר בריפוי – של הנשמות התועות בספר כמו גם של שדות החיטה בשלוש יבשות". מהדורה מחודשת של הספר יצאה ב-2013 בהוצאת קרקס שהקימה בן-כנען.
ספרה השני, "הקרקס הגדול של הרעיונות", ראה אור ב-2011 בהוצאת אחוזת בית וזכה גם הוא לשבחי הביקורת. הרומן, המתאפיין אף הוא בריאליזם פנטסטי, מתחקה אחר סיפורי חייהם של ארבעה זקנים, דיירי בית אבות בירושלים, שהקימו מקהלה. העלילה נפרשת על פני זמנים ומרחבים שונים ומלווה את הדמויות לאורך אירועים מרכזיים במאה העשרים, ובראשם השואה, עד לתהלוכת קרקס צבעונית ומוזרה, מסע ההלוויה שלהם. ירון אביטוב (2012) כתב על הספר כי "העובדה שבן-כנען היא לא רק סופרת אלא גם ציירת, אמנית פלסטית ומעצבת תפאורות ניכרת היטב בכתיבתה הנראית לפרקים כמו תפאורה להצגה גרנדיוזית. קל להתפעל מהרומן יוצא הדופן שלה, מהסגנון רב ההשראה, מהתוכן והרעיונות היצירתיים הגורמים לקורא להעפיל לפסגות של דמיון". כתיבתה של בן-כנען, המתאפיינת בעושר ויזואלי ובעיסוק משועשע אך מעמיק בסוגיות הקיום, ממצבת אותה כאחד הקולות המקוריים בספרות הישראלית.

אביטוב ירון. "מופעי קסמים ספרותיים". "מקור ראשון". 13.1.2012. 37; הכט, רוית. "יש פילים שמדברים עברית". "הארץ" ספרים. 11.1.2012. 4; ורדי, יצהר. "הדרמה היא החיים שמחקו מהם את החלקים המשעממים". "הארץ" תרבות וספרות. 3.10.2007. 3; מלמד, אריאנה. "צריך לקרוא כדי להאמין". Ynet. 29.8.2006. מיה סלע, ״והחיטה צומחת שוב״, "הארץ" , 2013, 21.4.

חגית רוט וחן בר-יצחק