פייטן, משורר ובעל תפילה
נולד בכפר מז'אב הסמוך לעיר סֶטאט, ליד קזבלנקה, במרוקו. שם השלים את לימודי הקודש אצל תלמידי חכמים ורבני המקום, שאותם התחיל במרקש. נחשב לאחד העילויים בדורו, עד כי ניבאו לו גדולות ונצורות, אך בשל מחלותיו ובעיקר משום שלקה בעיוורון ב-1949, נאלץ לוותר על שאיפתו להתמנות באחד הימים לרבנות.
במקביל ללימודיו התורניים, למד את מסורת הפיוטים והבקשות של מרקש אצל ר' חיים עטר, ועם צאתו לאור של קובץ הפיוטים "שיר ידידות" היה לחסיד נלהב של השיטה המוזיקלית שהוא בנוי עליה, ואף ידע בעל פה את כל הפיוטים המופיעים בו. בה בעת רכש ידע מוזיקלי גם במסורות המוסלמיות של המוזיקה האנדלוסית-מרוקאית. עד מהרה, הודות ליפי קולו ולביצועיו המוזיקליים המקצועיים, הפך לפייטן מוביל ולחזן מבוקש. את שירותיו שכרו בעלי שמחה לצורך ניהול שבתות שמחה משפחתיות, בעלי בתי כנסת – לניהול תפילות חגיגיות, וגבירים לשם שמיעת חזנותו ופייטנותו בערבי שירה ופיוט שאירגנו בבתיהם.
לימים היה זמר מבוקש בקזבלנקה ובערים אחרות. חובבי שירה ופיוט רבים קמו עמו באשמורת הבוקר של שבתות החורף לשירת הבקשות מתוך הספר "שיר ידידות", ובשבתות האביב והקיץ, בבתי כנסת שונים, באו לשמוע אותו, אחרי תפילת מנחה של שבת, מבצע בעיקר משיריו ומשירים קיימים ששזר על מחרוזות של המוזיקה האנדלוסית-המרוקאית. הוא הרחיב את פעילותו הפייטנית בקזבלנקה באמצעות הקמתן של מקהלות ילדים ונערים שלמדו במוסד החינוכי "אם הבנים", וזאת לשם הנחלת תורת השירה, על פרטיה ודקדוקיה, וכדי להעמיד דור של פייטנים וחובבי שירה. פעילות זו התרחבה והגיעה גם אל יתר הקהילות היהודיות הגדולות, ורד"ב המשיך בה גם לאחר שאיבד את מאור עיניו, כתוצאה מסיבוכים שמקורם במחלת הסוכרת שממנה סבל. בשלב זה, בשל המגבלה הגופנית שנכפתה עליו, התמסר בעיקר לחזנות ולפייטנות, שלימים הפכה מקור פרנסתו היחיד. על אף סבלו וייסוריו הקדיש את כל כוחותיו הגופניים והנפשיים להפצת מסורת הפיוטים והוראתה בקרב אוהביו ותלמידיו, שחלקם ייחשבו בעצמם לפייטנים מובילים.
חיבר פיוטים רבים בעברית, בערבית-יהודית וגם בשתי הלשונות יחד, ולעתים אף כתב את אותו השיר בשתי הלשונות, בשתי גרסאות שונות. שירים כפולי גרסה אלה מתייחסים לז'אנרים ולתכנים כפי שהתפתחו מן המאה השש-עשרה ואילך, כדוגמת מעגלי התפילה, השנה, החיים ומעגל היחיד והחברה מחד גיסא, ומאידך גיסא לאירועים הקשורים במדינת ישראל, במלחמותיה ובמאבקיה, החל מהקמתה ועד למלחמת ששת הימים ותוצאותיה.
בשנים שחי ויצר בארץ הצליח לבטא בשיריו את תחושותיו ורגשותיו הדתיים, הלאומיים והמסורתיים, תוך שמירה על הדימויים המקובלים והשגרתיים של שירת הפיוטים הצפון-אפריקנית מזה, ואימוץ מטבעות לשון וסיגול מאפיינים תרבותיים חדשים שקנה בישיבה בארץ מזה. ראויים לציון מיוחד שלושה-עשר הפיוטים שכתב על מלחמת ששת הימים ותוצאותיה ועל תקופת ההמתנה והחרדה שקדמה לה. לשירים אלה היתה תהודה רבה, משום שקלעו לרחשי לבם ולתחושות הרווחה והגאווה שקיננו בלב העם לאחר המלחמה.
חשיבותו התעצמה בעקבות חלקו המרכזי בהחייאת מנהג שירת הפיוטים והבקשות בקרב יהודי מרוקו בישראל. לעלייתו ארצה ב-1965 היה משקל נכבד בריכוך וסילוק תחושות הניכור והזרות ששררו קודם לכן בקרב עולי מרוקו, והיא שימשה זרז תרבותי בתהליך ההתעוררות התרבותית בקרב שכבות רחבות של בני הקהילה, שצבר תאוצה בראשית שנות השבעים.
קבלת הפנים החמה והכבוד הרב להם זכה בהגיעו לארץ הותירו ברד"ב רושם עז, ועל אף גילו המבוגר ומכאוביו הקים בקריית ים, מקום מגוריו, ובערים אחרות בארץ, ובעיירות הפיתוח של הצפון והדרום, חבורות של פייטנים ותלמידים חובבי שירה ופיוט, ובכך הכשיר דור חדש של פייטנים מחד גיסא, ומאידך גיסא חיזק את מעמדם של תלמידיו הוותיקים בקרב חובבי השירה והפיוט. הופעותיו התכופות ברחבי הארץ תרמו להפצת המנהג גם ביישובים שבהם הוא לא התקיים עד אז. בדרך זו החיה, עורר וחידש את מסורת ההשכמה באשמורות הבוקר של שבתות הסתיו והחורף, בין שבת בראשית לשבת זכור, לאמירת שירת הבקשות מתוך "שיר ידידות" החביב עליו מאוד, והעניק לרבים מעולי מרוקו, החדשים והוותיקים, את תחושת החזרה לערכים תרבותיים עצמאיים שראוי להשתבח בהם ולפעול לטיפוחם. תחושה זו, שהתחזקה עם פטירתו של המורה הנערץ, הניעה רבים מתלמידיו להמשיך בדרכו ולהפיץ את מסורות הפיוט ברחבי הארץ.
דמותו הפכה לאגדה כבר בחייו, והיא גדלה אף יותר לאחר פטירתו. שמו נזכר, על ידי תלמידיו ועל ידי פייטנים וחובבי שירת הפיוטים, בנשימה אחת עם שמם של גדולי המשוררים העבריים בכל הדורות. קולו המיוחד, ביצועיו האמנותיים המופלאים לשירת הפיוטים והבקשות ולקטעי התפילה כשניהל את תפילות השבת, החגים והימים הנוראים, וגם ההומור המיוחד שלו, ממשיכים להדהד בכל מפגש שבו נוטלים חלק אוהדיו ומוקירי זכרו. בשנת 2016 יצא סרט תיעודי על חייו בשם "שיר ידידות" במסגרת הסדרה "העברים" של יאיר קדר ובבימויו של רפאל בלולו.

יוסי בן-שבת