משורר, סופר ומתרגם
נולד בתל אביב לאמו, הרקדנית והכוריאוגרפית דבורה ברטונוב ולאביו, הסופר עמנואל בן-גריון. שני סביו הם הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי והשחקן איש "הבימה" יהושע ברטונוב. גדל והתחנך בתל אביב. החל בפעילותו הספרותית כנער, כשפרסם ב-1955 בכתב-העת "אורלוגין" תרגום וירטואוזי לשירו של אדגר אלן פו "העורב". באותה שנה תרגם על פי הזמנת תיאטרון "אוהל" את המחזה "תה וסימפטיה" מאת רוברט אנדרסון. בשנים הבאות תרגם – שוב, על-פי הזמנת "אוהל" – את המחזות "הם ידעו מה רצונם" מאת סידני קינגסלי ו"עוד נהר אחד" מאת בוורלי קרוס. את שירותו הצבאי (1959-1956) עשה בלהקת הנח"ל בתקופת השיא שלה, יחד עם חיים טופול, אורי זוהר ויהורם גאון.
ב-1959 יצא לפריז, ולמד שלוש שנים פנטומימה בבית ספרו של ז'אק לקוק. בתקופה זו התנסה בהופעות בלהקות מחול ובתפקידים זעירים בסרטים בפריז ובלונדון. עם שובו לישראל ב-1962 פרסם רומן ראשון, "המתוקה" "והמופלאת" (בהוצאת אלדר), שהופיע בעת ובעונה אחת גם בתרגום לאנגלית בשם The Sweet and the Oblivious. במרכזו דמות של סטודנט ישראלי בפריז הצולל במערבולת של סמים משכרים ואורגיות מיניות, עד שהוא נרצח בידי מאהבה הקודם של אהובתו הגרמנייה. הרומן עורר תשומת לב רבה בשל תכניו הפרובוקטיביים ולשונו הבוטה, המכסים על ייאוש עמוק. הביקורת היתה מאוחדת בהערכתה השלילית, והוקיעה אותו כיצירה פורנוגרפית.
ב-1963 ביים את תוכניתה של להקת פיקוד המרכז בנוסח חדשני של העמדה ותנועה בהשראת לימודיו בפריז. ב-1964 הועלה מחזהו "סמי ימות בשש" בתיאטרון "העונות" של נסים אלוני. המחזה – עיבוד והרחבה של דרמת טלוויזיה בריטית מאת קן יוז – מתאר את שעותיו האחרונות של עבריין קטן שהסתבך ללא מוצא בחובות, וממתין לחיסולו בידיהם של שליחי העולם התחתון, עם תום המועד שנקבע להחזרת הכסף. בתולדות התיאטרון הישראלי זכורה ההצגה בשל ביקורתו הקצרצרה של חיים גמזו ב"הארץ": "לדידי יכול היה למות גם בחמש".
בשנים הבאות גברה והלכה השפעתה של מחלת הדיכאון, שסימניה התגלו בו מנעוריו. בנובמבר 1972 שם קץ לחייו בדירת הוריו בחולון. ב-1973 וב-1974 הופיעו שני קבצים משיריו ומתרגומיו, העומדים בסימן ייסורי הדיכאון וכיסופי המוות: הראשון בפורמט אלבומי עם איוריה של אדית קמחי, והשני בעריכת אביו, עמנואל בן-גריון. בעזבונו נותרו סיפורים ותרגומים, וכן רומן באנגלית בשם Sodom and Gonorrhea, שהושלם ב-1970, המגלגל בחומרים דומים לאלה שבקודמו.

בן-גריון, עמנואל. "גל-עד". "בין שלשום למחרתיים". תל-אביב: רשפים. 1983. 152-168; ברטונוב, דבורה. "עדוא". "מאחורי הקלעים של הנפש". תל-אביב: הקיבוץ המאוחד. 2005. 169-198; לונדון, ירון. "עדוא ימות בחמש". "כותרת ראשית". 7.12.1983. 22-25, 44.
אבנר הולצמן