משוררת, מתרגמת וסופרת ילדים
נולדה בתל אביב, בתם של המשורר נתן אלתרמן ושחקנית התיאטרון רחל מרכוס. למדה בבית הספר "תל נורדאו" ובתיכון "עירוני ד"', התגייסה לצה"ל ושירתה בלהקת חיל השריון. לאחר שירותה הצבאי למדה דרמה בניו יורק, אך לא סיימה את לימודיה. שיחקה בתיאטרון "הקאמרי", בתיאטרון "זווית" וב"הבימה". ספר שיריה הראשון, "צפנת", ראה אור בהוצאת מחברות לספרות (1964). פירסמה עוד שני קובצי שירה, "בין סוף לבין סתיו" (1972) ו"ארצות הנשייה" (1976). במלאות שנה למותה ראה אור "שירים 1976-7", קובץ שירים מוכן לדפוס שנמצא בין חפציה. כעבור שנה יצא לאור הספר "עיר הירח" (1979), המציג מבחר רחב משני קובצי השירה הראשונים ומביא את שני הקבצים האחרונים במלואם. ב-2006 ראה אור הקובץ "בלדה לאשה", המאגד את שיריה המולחנים. מצאה את מותה ב-7 בספטמבר 1977, בנפילה מחלון ביתה.
עם פטירת אביה (1970) עמדה (עם מנחם דורמן) בראש הוועד הציבורי להוצאת כל כתביו. לכל אורך יצירתה שיריה עמוסים בפניות אל אביה, בהתייחסויות ליצירתו ובציטוטים משיריו, כמו גם בשיבה מתמדת אל מצבי היסוד ואל הסמלים המרכזיים המרכיבים את עולמו הפואטי. הביקורת המעטה שנכתבה על שירתה נטתה אפוא לראותה כאפיגונית של אלתרמן, כאילו לא מצאה לשון אוטונומית משל עצמה; אולם שירתה מציגה התמודדות בין-דורית עם אחד מן המשוררים החזקים ביותר שידעה השירה העברית. בעיקרה היא דיאלוג ממושך עם אלתרמן האיש ועם הפואטיקה שלו, דיאלוג שיש בו קווים אירוניים וביקורתיים רבים. במסגרת דור משוררי שנות השישים בשירה העברית, היא מהווה תגובה מרתקת ומיוחדת במינה לדור משוררי המודרניזם העברי, ובראשם אביה.
בניגוד גמור למודוס הפואטי של אלתרמן, שירתה היא אישית-חווייתית במובהק, מלאה יסודות ביוגרפיים, לעתים קרובות על גבול הווידוי. היא כותבת על חייה, חיי אישה צעירה הנעה דרך רצף של חוויות יסוד – התאהבות, נישואים, לידה, גידול ילדים, אובדן קרובים אהובים – ומבטאת חוויות רגשיות – חלומות, הזיות, חרדות וזיכרונות ילדות. הפניות בשירים ממוענות אל דמויות מזוהות מחייה: אביה, אמה, סבתה, אהוביה וילדיה. בה בעת לשונה, המלאה בצפיפות ביטויים שאולים משירת אלתרמן, מתכתבת עם שיריו הקנוניים בהתכתבות סמויה וכמו כותבת אותם מחדש, באופן המהפך את משמעותם המקובלת ואת דימויו של אלתרמן כאב וכמשורר.
תירגמה יותר מארבעים מחזות, רובם הוצגו בבימות המרכזיות בארץ, פירסמה שבעה ספרי ילדים וכתבה פזמונים רבים שהולחנו בידי מלחינים בולטים (בהם משה וילנסקי, סשה ארגוב, נורית הירש, מתי כספי ואחרים). ב-1970 זכה פזמונה "אני חולם על נעמי" בפרס ראשון בפסטיבל בטוקיו, ובאותה השנה זכה פזמונה "פתאום עכשיו, פתאום היום" במקום הראשון בפסטיבל הזמר העברי. ב-1972 זכתה בפרס זאב לספרות ילדים על ספרה "יעל המטיילת" ובפרס ולנרוד (של אגודת הסופרים) על ספר שיריה "ארצות הנשייה". הדפסה חדשה של סיפורה "האריה שאהב תות" (2009) הופיעה ברשימת רבי-המכר עשרות שבועות ברציפות.
בשנת 2018 פורסם הקובץ תרצה אתר: כל השירים. הספר זכה לשבחי הביקורת ולהצלחה מסחרית.

גולן, רות. "פני הטבועות, פני אבי היצוקים: בין המיתוס לממשי ביחסים בין נתן אלתרמן לבתו, תרצה אתר – מבט פסיכואנליטי". "עתון 77" 158. 1993. 36-26; בן נפתלי, מיכל. "כאן רק שותקות: על קולה של תרצה אתר". "התשמע קולי? ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית". ירושלים: מכון ון ליר. 2001. 257-239; סתיו, שירה. "תרצה אתר כתבה שירים של אשה ושרה אותם בעצמה". "הארץ" ספרים. 10.5.2006. 10.

שירה סתיו