משוררת, חוקרת ומבקרת ספרות
נולדה, גדלה והתחנכה בחיפה. למדה בבית הספר "הריאלי" ובקונסרבטוריון למוזיקה ע"ש רובין. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ותואר דוקטור במסגרת התוכנית לפילוסופיה של הפסיכואנליזה מאוניברסיטת חיפה. בוגרת המכון הפסיכואנליטי בירושלים. פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, מרצה באוניברסיטת חיפה בתחומי הספרות, הפסיכולוגיה והפילוסופיה, פרופסור מן המניין וראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה. עורכת ראשית של "מארג – כתב עת לפסיכואנליזה" מטעם מרכז פרויד, האוניברסיטה העברית. ביקורות ספרים שלה התפרסמו במוספים ובכתבי עת לספרות.
פרסומה הראשון היה ספר השירה "עכשיו, במתיקות הזאת" (ספרית פועלים, 1993). לאחר מכן פירסמה עוד חמישה ספרי שירה: "עד בוא האדמה" (1998); "חיי אחינֹעם" (2004); "שירי אִינִיג" (2007); כל שמותי (2013) וקריעה (2016), וממואר אחד – "קדיש על חשכה ועל אור" (2019). הנושא המרכזי בשירתה הוא מערכות היחסים שבין האני לעצמו, בין אהובות ואהובים, ובין אם לילדיה. נקודת המבט הבוחנת את מערכות היחסים הללו משלבת בין שתי פרספקטיבות עיקריות, פסיכולוגית ופילוסופית, המתארות את הכמיהה לאחד בין ניגודים: גוף ונפש, ערות וחלום, חוויה והמשגה. מאפיין נוסף של מערכות יחסים אלה הוא שיח אינטרוספקטיבי התר אחר ביטויי היופי ביצרי האהבה והמוות, לרוב במרחב אקזוטי, לעתים אף מיסטי, ולכן שירתה כמעט אינה מתייחסת למציאות החיצונית, לשמות מקומות ולאקטואליה.
שירתה גם ממעטת בהתייחסות ליצירות ספרות אחרות. לעומת זאת, בולט השיח עם מקורות יהודיים ויצירות מוזיקליות. לדוגמה, שיר ז' במחזור "חיי אחינֹעם": "קְרוּמֵי הַמַּיִם הַגְּדוֹלִים נִבְקָעִים כְּשֶׁמְּחוֹג הַשָּׁעוֹת/ נֶעֱצַר עַל הַסִּפְרָה שֶׁבַע/ כְּמוֹ אֶצְבַּע אֱלֹהִים שֶׁנּוֹגַעַת פִּתְאֹם בַּאֲדָמָה./ אַי אֶם יוֹר מֶן, שָׁר לֵאוֹנַרְד כֹּהֵן וּבֵין יְרֵכַיִךְ/ רוֹאִים אֶת תְּנוּעַת הָרוּחַ". השיר משלב באופן חתרני, במסגרת מערכת יחסים לסבית או אוטו-ארוטית, בין אצבע אלוהים השאולה מנסי האל בספר שמות ובין שיר אהבה של הזמר והמשורר ליאונרד כהן, שבו הדובר מביע נכונות לעשות הכול עבור אהובתו.
הפואטיקה שלה היא לירית, פיגורטיבית, מאופקת, זהירה ובעלת לשון גבוהה. זו שירה שנדירים בה השימושים בצורות פורמליות ובסדירות מצלולית. אמיר נוטה לעצב מחזורי פרגמנטים המתלכדים להיגד מורכב, שמשקף מערכות יחסים מורכבות.
מחקרה "על הליריות של הנפש" (2008), המבוסס על עבודת הדוקטור שלה, משלב בין שני תחומיה העיקריים: פסיכולוגיה וספרות. הטענה המרכזית בספר היא שהלירי הוא תכונה אנושית אוניברסלית. תכונה חיונית שיש לה איכויות תרפויטיות מפני שיש לה יכולת ליצור סינתזות משמעותיות בין סתירות פנימיות ועמוקות, כגון הפרדוקס בין הקבוע למשתנה. אפשר לראות במחקרה מניפסט פסיכולוגי-פילוסופי של שירתה. גם ספרי העיון האחרים שלה עוסקים בקשרים המורכבים בין נפש ושפה, ובדרכי המילוט הליריות מנקודות אין-מוצא.
זכתה בפרס הקרן על שם רון אדלר על ספרה "עכשיו, במתיקות הזאת" (1992); בפרס קרן תרבות חיפה על ספריה "עד בוא האדמה" (1998) ו"חיי אחינֹעם" (2004); בפרס בהט לספר עיון מקורי על "על הליריות של הנפש" (2006); בפרס רה״מ לסופרים עבריים ע״ש לוי אשכול (2012) ובפרס אקו״ם לשירה ע״ש נתן אלתרמן (2013) על "כל שמותי". כמו כן זכתה בארבעה פרסים בינלאומיים על כתיבתה העיונית.
בורשטיין, דרור. "איך לדבר על הרעד החד פעמי". "הארץ" ספרים. 19.11.2007; בז'רנו, מאיה. "קחי אותי אלייך מלב המהומה". "הארץ" ספרים. 9.6.2004. 28; בקר, אמיר. "הבדידות נֶחבֶּטת אל קירות הגוף כְּפרפר לילה לָכוּד". "הארץ" ספרים. 1.7.2014; הירש, אלי. "שירי איניג". "ידיעות אחרונות" 7 לילות. 21.12.2007. 25; הירש, אלי. "כל שמותי". "ידיעות אחרונות" 7 לילות 25.4.2014; חוף, חגית. "האם יש דרך לקרוא את 'קריעה' ממקום לא קרוע, לא כואב". "הספרנים- בלוג הספרייה הלאומית". 14.6.2017; פלד, עודד. "נהמהנמה". "עתון 77" 225. נובמבר 1998. 10; שאול בן צבי, רבקה. "ידיד נפש". "מקור ראשון". 23.1.2009. 18.

גלעד מאירי