סופרת, חוקרת ספרות ומתרגמת
נולדה במוצא וגדלה בחוות בודדים בנגב, ליד קיבוץ להב. לאחר פרידת הוריה עברה עם אימה ואחיה לצור הדסה. למדה בתיכון לאמנויות בירושלים. במהלך לימודי התיכון סבלה מאנורקסיה ואושפזה במחלקה פסיכיאטרית. ב-2008 סיימה תואר ראשון בחוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית. החלה לימודי דוקטורט לספרות השוואתית בארצות הברית, אך לא השלימה אותם. כיום כותבת עבודת דוקטורט בספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. חברת מערכת בכתב העת Tel Aviv Review of Books, ועורכת לשון בכתב העת "אודות". תרגומיה הופיעו ב-Granta, ב-Tel Aviv Review of Books וב-World Literature Today.
ב-2006, בגיל 19, פרסמה בכתב העת "מטעם" את סיפורה הראשון. סיפורים ומסות שלה פורסמו גם בכתבי עת אחרים, כגון "מטעם" (2007) "אודות" (2017) ו"גרנטה" (2018). בכתיבתה נשנים מאפיינים סגנוניים ותמות כגון עיסוק בחוויות קיצוניות ואלימות, לעיתים ביוגרפיות (למשל האשפוז), ושאלה אם אפשר לקיים לצידן מערכות יחסים רומנטיות. כתיבתה מאופיינת בלשון קצבית, דחוסה ומלאת חזרות וסתירות פנימיות.
ספר הביכורים שלה "אהבה" פורסם ב-2020. הספר, העוסק בחוויותיה של אישה בזנות, זכה לשבחים ותואר כספר מטלטל, מחניק ואינטנסיבי. הביקורת עמדה על לשונו המיוחדת, הדיבורית, שטוחה ודיווחית מחד גיסא, אך גם לירית, מלוטשת וקצובה מאידך גיסא, וציינה במיוחד את משחקיה המתעתעים של איתן סביב שאלת העדות, הווידוי והבדיון, ואת העמדה ה"אנטי-קורבנית" של הספר, המפרקת את יחסי הכוחות בין נשים לגברים ובונה אותם מחדש. הספר עורר גם עניין ודיון בקשר שבין הביוגרפיה לחיים – האם "מותר" למחברת לייצג חוויות שלא חוותה אישית, ובכך "לנכס" קולות של מועסקות בזנות?

איזיקוביץ, גילי. "רומן הביכורים של מעין איתן מטלטל, אבל הביוגרפיה האישית שלה אפילו יותר". "הארץ". 26.6.2020; ליבנה, יוני. "אהבה, מעין איתן". "מיטת סדום – יוני ליבנה: ביקורות ספרות, ראיונות עם סופרים, מוזיקה יפה" [בלוג]. 4.5.2020; לוי, דפנה. "מטבע עובר לסוחר". "ישראל היום". 20.5.2020; מירון, דן. "הזונה היא לא רק קורבן, והגבר צרכן המין הוא לא פושע". "הארץ". 11.9.2020;

אילאור פורת