משוררת
נולדה בבוקובינה, רומניה. עלתה ארצה עם משפחתה ב-1951. התחנכה חינוך דתי ולמדה ספרות עברית וכללית באוניברסיטת בר-אילן. כן למדה ציור וציור אופנה. עסקה בהוראת ספרות ותנ"ך, ובהוראה למבוגרים. נשואה לפרופ' משה אידל, חוקר הקבלה והמיסטיקה היהודית.
החלה לכתוב שירה בגיל עשרים ושלוש. מספריה: "שלהבות גנוזות" (עקד, 1994); "ערגת טל" (1995); "אהבת הלוטוס" (1998); "אור" (2008). שיריה מעוגנים במקורות היהודיים ושואבים משם אסוציאציות וזכרי לשון, אולם הם נפתחים גם לנופי העולם, להיסטוריה, לצבעים ולמוזיקה. ירושלים היא אחד הנושאים המרכזיים שלה. מבחינה צורנית כתבה גם סונטות, וכמה פיוטים השואבים מן המקורות. הטבע בשירים מעוצב מעמדה רומנטית, סימבוליסטית.
גם המוזיקה היא נושא מרכזי בשיריה והיא מופיעה, בהקשרים שונים, כנושא חסידי וכנושא אנושי-כללי, הכולל התייחסות ליצירות מסוימות. המיוחד בשירים אלה הוא הגרעין ההגותי המלווה את הרגש. בשירים מופיעים הדגשים מורכבים בהיבט האמוני, ההיבט הדתי-ישראלי, התפילה בממד האישי והכללי ועוד. כמה מספריה נכתבו כמסע בזמן ובמקום בנופי הארץ.
כמה משיריה תורגמו לאנגלית, לגרמנית ולספרדית. זכתה בפרס האישה היוצרת מטעם ויצ"ו (1999) ובפרס איפל"ק, ארגון בינלאומי שמארגן כינוסים בנושא השלום (1999).

דיקמן, עמינדב. "הרחק מהזוהר הכוזב". "מאזניים" ע"ג (8). 1999. 60-61; הרץ טוקר, נפתלי. "שירים בצלילי זהר
ובקול הנשמה". "אפיריון" 76. 2002. 19-21.

מערכת הלקסיקון