סופר
יליד תל אביב, למד בגימנסיה העברית "הרצליה" ובמהלך לימודיו עבד בכריכייה של אביו. כשהיה בן חמש-עשרה זכה חיבור שכתב בפרס ראשון מטעם הנהלת הגימנסיה. הוא פנה לעיתון "ידיעות אחרונות", הציג את החיבור וביקש להתקבל לעבודה ככתב. עורכי העיתון לא התרשמו, והציעו לו משרה של שליח. לאחר שירותו הצבאי שב לעיתון, ובמקביל ללימודי משפטים מילא תפקידים של כתב צבאי, כתב לענייני חברה ושליח "ידיעות אחרונות" בארה"ב. כשסיים את לימודיו הפך ליועץ משפטי של העיתון. לאחר מכן שב לעבודה עיתונאית כעורך המוסף היומי, ולבסוף כעורך המגזין השבועי 7 ימים. בתפקיד זה תרם רבות להפיכתו של "ידיעות אחרונות" לעיתון המוביל בישראל.
במהלך עבודתו העיתונאית כתב שני ספרים, אך שום הוצאה לא הסכימה לפרסמם. ב-1992 סיים את כתיבתו של ספר בשם "פיתוי" והציע אותו להוצאת "כתר", שהוציאה אותו לאור ב-1993, אלא שבמשך שבועות כמעט שלא נמכר. גם אמצעי התקשורת לא מיהרו להתייחס לספר ולכותבו, ולאחר מאמצים הוזמן להשתתף בתוכנית אירוח טלוויזיונית רבת-משתתפים. בפתח התוכנית קרא המנחה, דן שילון, קטע ארוטי מהספר ופנה אל אורן בשאלה: "אתה באמת חושב שעיתונאי רציני צריך לכתוב דברים כאלה?" לאורן לא ניתנה הזדמנות להשיב, אך למחרת החלו חנויות הספרים לדווח על גל של מכירות. מהדורות נדפסו בזו אחר זו, והספר הפך לאחד מרבי-המכר הגדולים. לימים גם הוסרט ותורגם לשפות זרות.
בתוך זמן קצר הפך שמו למותג. הוא הוסיף לכתוב ולפרסם בקצב של ספר בשנה, והפך לסופר הנמכר ביותר בישראל. כל ספריו כתובים על פי נוסחה בדוקה, שלפיה מתחלקים הגיבורים באופן מובחן לחיוביים ולשליליים, כשבתחילה ידם של האחרונים על העליונה, אך בתהליך דרמטי מתהפך הגלגל וכל אחת מן הדמויות זוכה בגורל המגיע לה. בתוך כך משרטט אורן את פניה של החברה הישראלית: צה"ל, הבורגנות המבוססת, השואה, הרפואה, מסעות להודו, הרפתקנות כלכלית באפריקה ועוד. לשון הספרים עושה שימוש מרובה בקלישאות.
לאחר שורה של ספרים בדיוניים פנה אורן לכתיבת ספרי היסטוריה פופולרית. הוא פרסם את "לטרון" (2002), על הקרבות שהתחוללו באזור במלחמת העצמאות; "המטרה: תל-אביב" (2004), על הפלישה המצרית סמוך להכרזת המדינה, ו"ימים אדומים" (2006), על קשריהן של נשים יהודיות עם קצינים בריטים בימי המנדט. ב-2012 פרסם את "נפש הומיה", שעוסק בחייו הסוערים של מחבר ההמנון הלאומי, נפתלי הרץ אימבר.
הצלחתם של ספריו וידן הקמוצה של הוצאות הספרים בשיעור התמלוגים המשולמים לסופרים, עוררו אותו להקים בית הוצאה משלו, "קשת", שבו פרסם את ספריו הבאים בצד כתבי יד של אחרים. ההוצאה מפרסמת מספר קטן של ספרים, בעיקר כאלה בעלי פוטנציאל מסחרי ברור. בממד ההיסטורי מייצג אורן שינוי בטעם הספרותי ובמעמדה של הספרות העברית בארץ. ספריו והוצאתו תרמו להפיכת הספרות מכלי ביטוי אליטיסטי ומוגבל בתפוצתו למוצר פופולרי. הוא היה הראשון בישראל שהשיק יחד עם "אפל" את הספר הדיגיטלי העברי הראשון המיועד לאייפון.
הנדלזלץ, מיכאל. "משפטים, פוליטיקה, ריגול, אוכל, מין". "הארץ" ספרים. 17.5.95; קורן, יהודה. "נוסחת אורן". "ידיעות אחרונות" 7 ימים. 8.11.96; צחור, זאב. "חומרים קשים עט קל". "ידיעות אחרונות" ספרות. 11.6.2004; שגב, תום. "האנשים שחיו בארץ-ישראל". "הארץ" ספרים. 6.9.2006.

אמנון ז'קונט