סופרת ותסריטאית
נולדה ברמת גן. למדה תסריטאות בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. עם סיום לימודיה החלה לעבוד כרעיונאית במשרדי פרסום. לאחר ספרה הראשון "קונפטי" (זמורה-ביתן, 2002) הוציאה את הרומנים "קיפודים" (2004), "וזה הסוף" (2007), "בדידותו של קורא המחשבות" (2010), "יותר מדי נינה" (2011) וחתיכת סיפור.
כותבת פרוזה פוסט-מודרנית המתאפיינת בשילוב בין ריאליזם לאלמנטים פנטסטיים. היא חוקרת את היחסים בין המציאות לדרכי תפישתה בתודעת גיבוריה, את גבולות השליטה של האדם בחייו ובגורלו בתנאי הקיום העכשוויים, את המתח שבין שפיות לשיגעון, בין מציאות לדמיון, בין האמנות לממשות. במרכז ספריה גיבורים חריגים שנאבקים על מקומם בחברה צרכנית, מנוכרת.
בפרוזה שלה מאתגרת אורבך את רעיון הקיום האוטונומי של הזהות המתוחמת. כך ברומן הראשון שלה מגלה הגיבורה כי היא רק דמות ביצירה שנכתבת על ידי מישהי אחרת. טשטוש גבולות הזהות מהווה אצלה מקום של חרדה קמאית, אבל גם משמש מקור החיוניות והיצירה.

ברקן, נעם. "מחשבות של אחרים – שיחה עם הסופרת דלית אורבך". "ידיעות אחרונות" 24 שעות. 2.6.2010. 14; גלסנר, אריק. "דו-קרב צמוד". "מעריב" מוסף שבת. 13.7.2007. 28; מנהיים, נועה. "הפוך על הפוך". "ידיעות אחרונות" המוסף לשבת. 30.8.2002. 27-28.

סבטלנה נטקוביץ'