סופר
נולד כיעקב אוזן בעיר שדרות. כיום גר בתל אביב. פרסם שני ספרים: "משה חוואטו והעורב" (1996) בהוצאת קשת ו"עבריין צעצוע" (2002). בשניהם הוא מציב את השוליים החברתיים במרכז העלילה ומעצב טיפוסים ביזאריים וצבעוניים. הביקורת העריכה את השימוש שעשה בשפה ואת השילוב של הומור ורצינות, רגישות ובוטות, אותנטיות "ילידית" ותרבותיות. כמה מן המבקרים ציינו שלעתים ניסה אוז להשיג בכתיבתו יותר ממה שהצליח להשיג בפועל.
עיסוקו העיקרי הוא מוזיקה, שבה החל לעסוק בגיל חמש-עשרה, תחילה כנגן קלידים וסינתיסייזר. באותו הזמן גם שינה את שמו לקובי אוז. לאחר שירותו הצבאי הפך לסולן ולמנהיג של להקת "טיפקס". ב-2000 זכה בפרס "נוצת הזהב" בקטגוריית "תמלילן השנה", בזכות המילים שכתב לדיסק שלו "דיסקו" "מנאייק". ניהל את הלייבל "לבנטיני" שביקש לייצר אליטת אמנים אלטרנטיבית. ב-2003 החל לכתוב טור שבועי אקטואלי ביום שישי בעיתון "מעריב", אך הפסיק כעבור כשלוש שנים. ב-2007 נבחרה להקתו "טיפקס" לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון.

בוננו, מיכל. "להחזיר את האצבע המשולשת". "הארץ" ספרים. 26.2.1997. 1, 5; בן-שמחון, קובי. "ניר דמתי, ביאליק והאבטיח". "הארץ" ספרים. 8.1.2003. 10.

רינה ז'אן ברוך