משוררת ועורכת
נולדה בקבוצת משמרות. גדלה והתחנכה בקיבוץ אפק. לאחר נישואיה עברה לקיבוץ בית השיטה, שבו היא מתגוררת עד היום. בבגרותה למדה בסמינר למורים "נהלל" ובסמינר "אורנים", ולאחר מכן למדה תואר ראשון בספרות השוואתית, במחשבת ישראל ובחינוך ותואר שני בתולדות האמנות ובפילוסופיה כללית, שניהם באוניברסיטת חיפה. ב-1982 החלה לערוך את מדור השירה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, תפקיד שהיא ממלאת עד היום, כולל את סדרת "ריתמוס", וספרי מחקר בתחומי הספרות, מחשבת ישראל, אמנות ופילוסופיה. כמו כן עורכת את כתב העת לספרות, אמנות ותיאטרון של התנועה הקיבוצית "עלי שיח".
בגיל שש-עשרה פירסמה לראשונה שיר נוף פרי עטה בכתב העת "במעלה", שזכה לתגובות אוהדות. ספר שיריה הראשון, "כאילו שיכול אדם" (הקיבוץ המאוחד, 1984), זכה בפרס ורטהיים לשירה לספר ביכורים. בשנים הבאות פירסמה עוד שלושה ספרי שירה: "והשהות אינה מספקת" (1985); "בושם אסור" (1988), הכולל רבים משירי ספר ביכוריה וזכה בפרס התק"ם למשוררים חברי קיבוץ; וספרה האחרון עד כה, "אולי אישה סובבת כאן" (2007).
הלוך נפשה השירי משתקף בתיאורי הנוף ובדיאלוג המתמיד שלה עם עולם הטבע והחי. למשל: "כְּשֶיָּנוּסוּ הָעוֹפוֹת מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה,/ הֵם יִשְּׂאוּ בְּכַנְפֵיהֶם אֶת צֵל הַלִּימוֹן שֶׁבֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית./ אָז אָסִיר מֵעָלָיו בְּסַבְלָנוּת אֶת הַצְּבָעִים הַמִּתְקַלְּפִים,/ אֶת סִימָנֵי הָרָקָב, אֶת קְרִיאַת הַבְּדִידוּת,/ וְאֶקְרָא לַצִּפֳּרִים לָשׁוּב וְלִבְרֹא אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה מֵחָדָשׁ" ("כשינוסו העופות", "אולי אישה סובבת כאן").
הקֶשב השירי של שניר מופנה גם אל אמנויות לא מילוליות: ציור, פיסול, מוזיקה ועוד. בספרה האחרון עד כה, "אולי אישה סובבת כאן", ייחדה את אחד השערים לשירים המתכתבים עם יצירות אמנות וכוללים אלוזיות למיתולוגיה ולספרות אירופית: "הרוחצת של רנואר"; "פסל של ג'אקומטי"; "לבטח כך סיזיפוס"; "עוד וריאציה על אופליה" ואחרים.
בכתיבתה המאוחרת ניכר מאמץ לחשוף את החרדה, את התנועה לכיוון הסרתו של "אריג התבונה" והחלפת ה"מוח" ב"לב". מאמץ זה ניכר כשמשווים נוסחים מוקדמים של שיריה לנוסחים מאוחרים של אותם שירים. שיריה המאוחרים מאופיינים גם – שוב, ביחס לשירים המוקדמים – במתן מקום נרחב יותר לנושאים ביוגרפיים, בישירות רבה יותר, בפיכחון ובנגיעה אמיצה בשורשי הכאב.
לאה שניר זכתה גם בפרס העריכה והשירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (2003).

בן-דוד, יערה. "בשבי קסם המלים". "עתון 77" 69. 1985. 8; בן-סימון, דניאל. "כאילו היא לכודה בתוך אבן". "דבר" השבוע. 6.1.1989. 17-16.

ליאור גרנות