משורר, סופר ומחזאי
נולד ברמת השרון. מוסמך אוניברסיטת "תל" "אביב" בספרות. מראשוני היוצרים שהזדהה כהומוסקסואל ונתן ביטוי לשאלות מגדריות ומיניות כחלק ממארג מורכב "של" תהיות קיומיות.
ספר שיריו הראשון, "לטאה מכושפת", יצא לאור ב-1980 (מרתף 29 על יד עקד). שיינפלד רואה את עיקרה "של" השירה בריבוי ובהתנסות מתמדת בשפע "של" אופני הבעה. בקובץ השירים "עושים אהבה בלשון, שירים 1983-1977" (1984) נע שיינפלד בין לשון השיר ללשון הגוף, ממזג באמצעות המילים "שפה", "לשון", "ערוץ" ו"שיח" בין הנוף, הגוף והטקסט.
ספר השירים "ארעי" (1992) נסב על פרֵדה מאהוב, הנמסכת בחרדת מלחמת המפרץ. הספר "ת"של"יך" (1994) מתאר את "המסע אל לבנת הספיר" – תעייה באי-ודאי, בקסום ובמאיים, וניסיון להגיע אל ודאות גבוהה יותר, מטפיזית. בספר השירים "המדריך לתייר" (2003) הוא מציע מסע בין "של"ל זהויות לאומיות ומגדריות. בספר זה מבקש שיינפלד ללכוד את חוויית הלחץ והדחיסות "של" ההוויה ה"ישראלי"ת בתקופה "של" פיגועים ואימה, הנכרכים ב"בולמיות" "של" צריכה ותאוותנות. במסגרת זו גם הניסיון לצאת מן "הארץ" ולהיות "אזרח העולם" מוצג באור אירוני כחלק מן הגלובליזציה ומתרבות התיירות והצריכה. ב-2003 הוציא לאור גם ילקוט "לשירה" ולסיפורת בעריכתו מאת יוצרים הומואים ולסביות, תחת השם "גאים להציג". כתב גם ספרי ילדים – ובהם "הספר המשונה" "של" "מרגוליס" (1991) ו"אין" "ציפור" "כזו, קורציפה" (1999).
פירסם עד כה ארבעה רומנים: "שדלץ": זכרונות" (1999); "רק" "אתה" (2000); "מעשה בטבעת" (2007); ו"כשהמתים חזרו" (2012). שני הספרים האחרונים היו רבי-מכר ועוררו עניין בביקורת, שעסקה בתמטיקה ובפואטיקה "היי"חודיות "של" הסופר. עניינו "של" "מעשה בטבעת" הוא פרשה אמיתית אפלה מן ההיסטוריה היהודית – סיפורן "של" נשים יהודיות שנמכרו לזנות בארגנטינה בסוף המאה התשע-עשרה. סביב הפרשה הזאת יוצר שיינפלד עלילה המבוססת על סיפורן "של" ארבע נשים: בת השומעת מאמה שהיא, אמה וסבתה היו זונות יהודיות. זאת ועוד, חייהן היו כרוכים בטבעת כשפים שהועברה מדור לדור. הסוד הנשי הבין-דורי מתפענח בהדרגה וחושף את הפרשה שהקהילה היהודית בארגנטינה ניסתה לטשטש ולהסתיר במשך שנים רבות. במקביל עולות שאלות הקושרות בין דת, גורל, זהות לאומית, מין ומגדר.
"כשהמתים חזרו" הוא ספרו הגדול והיומרני ביותר "של" שיינפלד עד כה. הספר קושר בין קורותיה "של" משפחה יהודית בפולין, המבוססים על קורות משפחתו "של" הסופר, על "של"ל ה"תל"אות העוברות עליה ב"של" נסיבות היסטוריות – בעיקר השואה – ובין פנטזיה יהודית על שובו "של" משיח ישראל. נמזגים ומתנגשים כאן כל המרכיבים שהופיעו ביצירותיו הקודמות "של" שיינפלד – בפרוזה ובשירה: סיפור שו"של"ות משפחתיות מסועף ומוזר, הנ"היי"ה לרליגיוזי, תבנית הגאולה דרך הביבים, סיפור חניכותו "של" אמן צעיר, וההומוסקסואליות על פניה השונים. רכיב אופייני נוסף "של" הספר הזה הוא לשונו: לשון מומצאת "של" מספר מעשיות יהודי, עשירה ומתנגנת.
שיינפלד כתב כמה מחזות שהועלו בבימות שונות, ובהם "היי" "רימונה" – קברט סאטירי שהועלה בתיאטרון "הקאמרי" (ב-1992, בשיתוף עם אילן חצור וריבי פלדמסר-ירון); "המלך" "של"מה "ולילית", בבימוי רות קנר (1994); ו"אריזות" (בפסטיבל "צו קריאה" בצוותא, 2006).
בשנים 1981-1992 שימש כסגן-עורך המדור "לספרות" בעיתון "על המשמר". במקביל ייסד את "הוצאת הספרים שופרא "לספרות" יפה", שהוציאה לאורך השנים מגוון רחב "של" ספרים. בשנים 1984-1987 ערך והוציא לאור את כתב העת הספרותי "שופרא, עיתון" "ישראלי" "לספרות" "ולהגות". בשנים 1992-1995 שימש כדובר תיאטרון "הקאמרי". לאורך השנים כתב טורים בבמות שונות, ובהן האתר "גוגיי", "זמן" "תל" "אביב", "גלובס", "העיר" ועוד.
מנחה זה שנים סדנאות לכתיבה ברחבי "הארץ". פירסם שני ספרי הדרכה לכתיבה: "בית" "ספר למשוררים" (1998) ו"הסדנה" "לשירה" (2005). במהלך השנים זכה בפרס קרן גולדברג עבור הרומן "שדלץ", במלגות מטעם קרן רבינוביץ' לאמנויות, בפרס היצירה "של" ראש הממ"של"ה על שם לוי אשכול ב-1991 וב-2015, ובפרס קוגל "לספרות" יפה (1988, 2013). בשנת 2017 פרסם "של"ושה כרכי שירה חדשים: שירי הטארוט, על מהותו "של" הג'סטין, וספר התמורה.

בן שאול, משה. "אוהבים זה את זה וזו את זו". "מאזניים" ע"ח (2). 2004. 21; וולקשטין, עודד. "כמעט רומן בחרוזים". "הארץ" ספרים. 18.2.1998. 7; ויג, שושנה. ""מעשה בטבעת"". "מאזניים" פ"א (2). 2008. 38-39; שניר, לאה. ""זמן" תוהו – "זמן" חיים (שיחה עם המשורר אילן שיינפלד)". "עלי שיח" 33. 1993. 46-37.

חנה סוקר-שווגר ויגאל שוורץ