סופר, משורר ומחזאי
נולד בקריית חיים להורים ניצולי שואה שעלו לארץ מפולין ב-1949. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "הרואה" בקריית שמואל ולאחר מכן בבית הספר הטכני של חיל האוויר. סיים את לימודיו ב-1968, התגייס לצה"ל ושירת כחשמלאי מערכות מטוסים.
פרסומו הראשון היה שני שירים בחוברת "עכשיו" (1978). בעקבותיהם הופיעו שירים נוספים וקטעי דרמה בכתבי עת שונים כמו "מאזניים" ו"מטען". ב-1982 הועלו על הבמה שני מחזות שלו: "יזכור", שהוצג בפסטיבל עכו, ו"ברוך הויזמן מציץ", הצגת יחיד שהועלתה בתיאטרון נווה צדק. באותו תיאטרון הוצג גם מחזהו "אשת איש" (1984). שני מחזות נוספים פרי עטו הם "טרומפלדור 85", שהועלה על בימת התיאטרון "הקאמרי" (1985), ו"הקאמבק המפואר של הסופר שוואכליכט", שהוצג ב"הבימה" (1990).
יצירתו הראשונה בפרוזה, "אמא להשכיר" (הקיבוץ המאוחד, 1994), היא קובץ ובו ארבע נובלות, שהמשותף להן הוא מבט קומי-גרוטסקי בדמויות הנטועות בחיים משעממים, כמהות למרוד בשגרה הסתמית, אך חסרות את האומץ הדרוש כדי לחרוג מגבולות ההוויה היומיומית.
ספרו השני, "אומללות ראויה לרומן" (1999), מגולל את סיפורו של יוסף הרשקוביץ, בטלן פרוד מאשתו, המצלם בכפייתיות את קריסתה הגופנית והפסיכולוגית של אמו. כאשר הוא מוצא ברחוב דפים מטיוטה לרומן של שכנו הסופר, מתברר לו שזה רואה באומללותו נושא ראוי לכתיבה. הרשקוביץ מתכנן פעולת תגמול אמנותית, אך השכן מקדים אותו ומפרסם את הרומן. מתוך הקריאה חווה הרשקוביץ גילוי ביחס לזהותו, ואותו הוא מנסה לממש על פי סיפור המעשה ברומן.
"רע לתפארת" (2005) הוא ספרו השלישי, הכתוב בארבעה קולות: ספרן מזדקן ותימהוני, המתגרש מאשתו ועובר לגור במלון דירות מוזנח וציורי על שפת הים; גרושתו הנאבקת במחלת הסרטן; בנו המתגורר עם צייר ערבי במצפה בגליל; וילד זר, היוצא לחפש את אמו ונקלע לספרייה. במרכז הרומן סיפור שקיעתו של הספרן, המבקש לעצב את חייו ברוח השירה והספרות האהובות עליו. ב-2006 זכה בפרס הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול ז"ל.
דמותו המתפוררת של יאיר זהבי, עורך-דין תל-אביבי, עומדת במרכז ספרו הרביעי "ראיות לאהבה" (2007). הגיבור שוקע בתוך מערבולת רגשית, שתחילתה בחידוש מפתיע של קשר עם אהובתו מימי נעוריו וסופה בהתפרקות עצמית החושפת עולם פנימי סיוטי. זהו כעין מותחן, הבנוי בשני מישורי עלילה שזורים זה בזה: אישי וחברתי-פוליטי, שיחד יוצרים הקבלה בין דעיכתו הנפשית של זהבי לבין הניוון המוסרי של החברה שהוא חי בה.
ב-2010 ראה אור הרומן "צימר מתחת לירח". הספר מחולק לשלושה פרקי זמן ונע בין דמויות שונות. רן יגיל (2010) ציין כי בשונה מספריו הקודמים של צימר, שהתמקדו ב"אנשים שנוצחו על ידי החיים", יש ממד "קסום ומתעלה" בספר החדש, בעיקר בזכות יכולתו של צימר לכתוב בצורה משכנעת תודעה ילדית. יגיל משבח את המרכיבים דמויי המחזה ברומן: כל פרק בנוי כתמונה תיאטרונית, ובראשיתו של הספר מוצגות כל הדמויות שיופיעו בו.
צימר כותב בלשון מדוברת פשוטה, אך עם זאת דחוסה ותזזיתית. זוהי כתיבה ריאליסטית, שתחושת הממשות בה מתרופפת לעתים בשל עומסים רגשיים ותודעתיים גדולים. עולם החוויות נושק לאבסורדי. האווירה מלנכולית, רוב הדמויות הולכות לאיבוד בתוך עצמן, מסגרות הקיום האנושיות המקובלות, ובכללן הדקורום המוסרי, מצטיירות כארעיות, והן מתפרקות באלימות. ספרו האחרון עד כה הוא ימים נוראים – גרסת הסופר (2018) והוא ראה אור בסדרת רוח צד, בהוצאת מכון הקשרים ודביר. הספר היה מועמד ברשימה הארוכה של פרס ספיר לשנת 2018 לאחר שספרו לפעמים הבית הוא רוצח היה מועמד גם הוא ברשימה הארוכה של פרס ספיר לשנת 2016. ימים נוראים – גרסת הסופר מורכב משתי נובלות אישיות, בוטות ומיניות המספרות את סיפוריהם של גברים מזדקנים ששואלים את עצמם שאלות אודות זהות, דת, משפחה ואובדן. הספר זכה לשבחי הביקורת.

הופמן, חיה. "נמלט על נפשו". "ידיעות אחרונות" ספרות. 17.2.1995. 28; יגיל, רן. "ילדי הירח: על '"צימר מתחת לירח""'. nrg מעריב <מקוון>. 4.8.2010; פז, יובל. "כמה עלוב כל המרוץ הזה אחרי אהבה". "עתון 77" 322. יולי 2007. 7; שץ, אבנר. "מין ומילים". "ידיעות אחרונות" ספרות. 13.8.1999. 28-27.

יובל פז ומערכת הלקסיקון