משורר, סופר, עורך ומבקר
נולד, גדל והתחנך בגבעת שמואל. למד ב"תיכון חדש" בתל אביב. בעל תואר ראשון בביוכימיה ובפיזיולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. מלמד "מדע"י החיים "במכללה" לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים. מנחה סדנאות לשירה. מתגורר בירושלים.
הוציא לאור שמונה ספרי שירה. ספרו הראשון, "עיצוב פנים", יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1981. ספרו "אפקט ולנברג, תהילים קנ"א: שירים ורישומי מילים" (2006) מציג בכפיפה אחת שירים וסיפורים קצרים. ב-2011 יצא ספרו האחרון, הכולל שירים חדשים ומבחר משיריו הוותיקים: "חלקת: מבחר ושירים חדשים". נושאי שיריו המרכזיים הם מחאה נגד פגיעת השלטון הישראלי באחר הערבי, ובעיקר בפלסטינים, באדמתם ובעצמאותם; צה"ל והכשלים בתפקודו ובמוסריותו ולשונו המנוכרת; ההיסטוריה היהודית השלילית, ובעיקר זוועה ואי-צדק בשואה; פרודיה על מקורות יהודיים. לדוגמה, בשירו "הריאיון" ("גופן: שירים", 2000) יצחק מתאר את חוסר מוסריותו של אביו אברהם בשפה נמוכה: "ואמא, אתה יודע מה עשה לאמא – הִפקיר אותה, אשכרה/ הִפקיר אותה למלך מצרים"; שאלת קיומו ואופיו של אלוהים בעולם שבו יש נחלה לרשע, כמו בשיר "אל מלא (מבוא לפסיכופתודאולוגיה)", שהוא פרודיה על התפילה ועל שירו המפורסם של יהודה עמיחי "אל מלא רחמים": "אֵל מָלֵא רַחֲמִים/ עַצְמִיִּים…" ("קורטקסט", 1993); אהבה ושחרור מיני, גם מההיבט החברתי, למשל תיאור ביקורתי של נקודת המבט הגברית של לקוח הזונה בשירים "תל ברוך, בעניין הישרדות" ו"בגרות מאוחרת" ("תחליף", 1987); וארס-פואטיקה, הכוללת בין השאר חקירה פנימית ובדיקה של גבולות הז'אנר.
מוטיב ייחודי לשירתו הוא שיח "מדע"י-פואטי עם "מדע"נים, תיאוריות ונוסחאות "מדע"יות, למשל בשיר "עקרון היחסות", והפרדוקס ע"ש דיגס ואולברס בשיר "שְׁחוֹר הלילה, פרדוקס – השירים" ("קורטקסט"). ביטויו האינטרטקסטואלי של שיח זה כולל שיבוצים של ז'רגון "מדע"י בהקשרים רחוקים. לדוגמה, בשיר "היופי המופלא" יופייה של אישה מעוצב כ"גּוֹלֵשׁ בִּמְתִינוּת/ כִּגְרָף שֶׁל פוּנְקְצְיָה יְדוּעָה הֵיטֵב/ אֶל צִיר הָאִיקְס, הוּא קַו הָאֶפֶס,/ קְצֶה חַיַּי" ("תחליף", 1987).
הפואטיקה שלו נוטה לשפת הדיבור ופחות ללירי ומונעת על ידי כמיהה לשחרור מיני, רגשי ולשוני. היא משלבת בין חספוס, חושפנות, אלימות והומור, לרוב מקאברי. נוטה לרשימות קטלוגיות ולמשפטים ארוכים המקוטעים בפסיקים רבים, שיוצרים ריתמוס דינמי. לדוגמה, הקצב בשיר "צֵל-תכלת, שתי מראות-אשליה (לא-אֵרוע במאהל צה"לי)": "כְּלוּם לֹא לִכְתֹּב/ בְּאֹהֶל, חֹם אֵימִים, מְטֻנָּף, נְחִילִים שֶׁל זְבוּבִים,/ גְּרוּעוֹת יוֹתֵר הַמִּלִּים חֳמָרִים-חֳמָרִים, תַּחְמֹשֶׁת בַּזֶּבֶל,/ עֲטִיפוֹת מְצֻפִּים, בְּדִיחוֹת-לְהַצְחִיק, שִׁירֵי כַּדּוּרֶגֶל…" ("מעורב ירושלמי ושירים אחרים", 1990). זו שירה העושה שימוש מזדמן ופרודי במודלים ספרותיים ותקשורתיים, למשל בלדה, שיר ילדים, ריאיון, יומן וכדומה. עצמון משלב שפה גבוהה ותקנית עם שפה נמוכה ולא תקנית, למשל תיאורים ארוטיים עדינים וציטוטים ממקורות יהודיים לצד עגה צבאית, קללות וחריגה מניקוד תקני. כמו בשיר המחאה נגד מלחמת לבנון, "שיחזוּר" ("הכנה לבגרות", 1983), שרובו מבוסס על ראשי תיבות ושפת צופן, למשל שורות הפתיחה: "רוֹסָ"ר. יָמָ"ח. שַׁכְפָּ"צ. קַפְּלַ"ד", והסיום "חוֹזֵר שֵׁנִית: מָצוֹר. בֵּירוּת". זו שירה מורכבת הנעה במתח שבין קומוניקטיביות לחידתיות, אולם דומה שהחל ב"גופן: שירים" היא נוטה להיות קלה יותר לפענוח.
הדיאלוג הבין-טקסטואלי של עצמון הוא רחב, וכולל התייחסויות ליוצרים, יצירות וצורות אסתטיות מן הספרות, המוזיקה והציור. דיאלוג ספרותי ייחודי הוא זה הפוליטי, המתקיים עם משוררים וסופרים שמזוהים עם השמאל הישראלי, למשל בשירו "פאטה מורגנה: ערבסקות" ("מעורב ירושלמי ושירים אחרים") עם סהאם דאוד, אנטון שמאס וסמיח אל-קאסם. או בשיר "יום האדמה השחורה/ פסח, תשמ"ח" ("תחליף", 1989) עם משוררים שכתבו שירי מחאה נגד השליטה הישראלית בעם הפלסטיני בפרט ונגד מיליטריזם בכלל: יצחק לאור, משה דור, מאיר ויזלטיר ואחרים.
היה מעורכי "מאזניים" (1981-1979). עורך "מדע"י של הירחון "גליליאו: כתב עת ל"מדע" ומחשבה". היה עורך כתב העת "לדעת" ומעורכי כתבי העת "במכללה" ו"מדע". מספריו הנוספים: "עיצוב פנים" (1981); "פיסיולוגיה כללית: תרגילים ופתרונות" (1977, בשיתוף עם אילת אלמגור); "גוף הנפש: נפלאות מוח האדם" (2003).
זכה בפרס הרי הרשון מטעם האוניברסיטה העברית (1979), בפרס "עתון 77" (1988), בפרס אקו"ם בעילום שם (1980, 1986), בפרס הקרן לספרות יפה ירושלים (1990), בפרס קוגל של עיריית חולון (1991), בפרס ברנשטיין לביקורת השירה (1993), בפרס שר ה"מדע" לכתיבה "מדע"ית (1996) ועוד.

אופנהיימר, יוחאי. "לא פוליטי, אנארכי". "דבר". 26.7.1991. 25; טריינין, אבנר. "ניסיון לטופוגרפיה של הנפש". "מעריב" ספרות. 30.1.1987. 25; פלד, עודד. "מגויס מטעם עצמו". "עתון 77" 242. 2000. 9; שיינפלד, אילן. "משהו קשה ועז". "על המשמר" דף לספרות. 25.8.1989. 18, 20.

גלעד מאירי