סופר, עיתונאי, עורך ופעיל ציבור
נולד בכפר טלפינו שבפלך קיוב, אוקראינה, למשפחת חקלאים וחוכרי אחוזות, וקיבל חינוך עברי-ציוני. משחר נעוריו שאף להיות עובד אדמה בארץ ישראל. ב-1890 עלה ארצה, ובעקבותיו הגיעו בני משפחתו. עבד בראשון לציון ובחדרה, וב-1893 השתקע ברחובות, הקים משק חקלאי ונעשה מעורב בענייני הציבור. היה ממעריציו של אחד העם ומחברי אגודתו, "בני משה". ב-1898 פירסם מאמר ראשון בעיתון "הצפירה", ומאז ואילך הרבה לפרסם בעיתונות העברית במזרח-אירופה דיווחים והערכות על החיים בארץ ישראל. ב-1906 כתב סיפור ראשון ושמו "לַטִיפָה" (שפורסם תחילה ביידיש), והמשיך מאז בכתיבת סיפורים מחיי הערבים ובנושאים ארץ-ישראליים אחרים. ב-1907 נמנה עם מייסדי כתב העת "העומר", עם ש' בן-ציון ודוד ילין, והדפיס בו סיפורים ומאמרים. מאותן שנים התבלט כאחד מראשי הציבור היהודי בארץ ישראל, כמנהיגם של איכרי המושבות וכאחד מנציגי היישוב בפני השלטונות בשלהי התקופה העות'מאנית ובראשית ימי המנדט הבריטי. במלחמת העולם הראשונה היה מיוזמי ההתנדבות לגדוד העברי ושירת בו כחייל. בין שתי מלחמות העולם התמסר לרכישת קרקעות, בעיקר בנגב, לשם התיישבות יהודית.
במשך עשרות שנים שילב סמילנסקי בין עבודה חקלאית במשקו ובפרדסיו לפעילות ציבורית מסועפת וכתיבה ספרותית ועיתונאית רבת-היקף. ב-1929 ייסד את השבועון "בוסתנאי" של התאחדות האיכרים, ונמנה עם עורכיו כעשר שנים. תקופת-מה שימש עורכו הראשי של העיתון "דואר היום", וכן השתתף בקביעות ב"הארץ" במאמרים פובליציסטיים. בהשקפותיו הפוליטיות מסתמן שילוב ייחודי בין אקטיביזם ציוני-התיישבותי לפייסנות כלפי הערבים, עד כדי קרבה לחוגי "ברית שלום". מזווית אחרת ניתן לתארו כדמות מגשרת בין החוגים האיכריים-ה"אזרחיים" של העלייה הראשונה וצאצאיה לבין תנועת הפועלים מיסודם של אנשי העלייה השנייה. מעבר לכל אלה התגלמה בו מזיגה טבעית בין איש מעשה לאיש רוח, וכתיבתו נתפשה בעיני בני זמנו כהמשך ישיר של עשייתו הציבורית: "אדם שהוא יוצר תוך כדי מעשה ועושה תוך כדי יצירה, ללא ליטוש, ללא בדיקה בצורה ובלשון, והוא אדם שנשימת חיים עזה ממלאה כל פליטת-עט שלו" (יעקב פיכמן).
יצירתו הסיפורית הענפה מורכבת ברובה מסיפורים קצרים ונובלות, ומיעוטה מרומנים. נושאיהם שאובים מן המציאות "הארץ"-ישראלית של ימי העליות הראשונות, סגנונם פשוט וישיר, והם מגוללים עלילות של התיישבות, מאבק וקורבן שבתוכן שזורות פרשות אהבה רומנטיות. בסיפור "חווג'ה נזר" (1910) מעוצב אחד מאבות הטיפוס הראשונים של דמות העברי הצעיר הצומח בארץ ומממש בגופו את אידיאל הגופניות היהודית החדשה. ברומן "הדסה" (1911) מתוארת אהבתם של בת איכרים במושבה ופועל מאנשי העלייה השנייה, על רקע פרישה נרחבת של סוגיות היסוד הציבוריות בחיי היישוב דאז. עם זאת, תרומתו המקורית ביותר של סמילנסקי לסיפורת העברית, שאף זכתה לתשומת לב מחקרית רבה, היא סדרת סיפוריו מחיי הערבים בחתימת "חווג'ה מוסה". הסיפורים נכתבו בשנים 1921-1901, כונסו לראשונה בחלקם בספרו "בני ערב" (1911) והופיעו מאז במהדורות רבות. יש בהם תרכובת של היקסמות רומנטית-אידילית מן המזרח, היכרות מדוקדקת עם הווי החיים הערבי, אמפתיה כלפי סבלו של הכפרי הערבי כפרט ואף ביקורת על ניצולו בידי בעלי שררה יהודים ולא-יהודים למיניהם. אולם בתשתית הדברים מצויה עמדה הרואה את ארץ ישראל כביתם הלאומי של היהודים, ואת תושביה הערבים כמי שעתידים לקבל עליהם בסופו של דבר את ההגמוניה הציונית.
בשנותיו האחרונות התמסר לכתיבה תיעודית וזיכרונית. בארבעת הכרכים של "משפחת האדמה" (1953-1943) שירטט עשרות דיוקנאות של אנשים מבני "הארץ" וממיישביה. בסדרת רומנים אוטוביוגרפיים ("בשדות אוקראינה"; בערבה; בין כרמי יהודה, 1948-1944) העלה זיכרונות מימי ילדותו ונעוריו ומראשית חייו בארץ ישראל. כתביו כונסו בחלקם כמה פעמים. המהדורה המקיפה ביותר (1937-1934) הופיעה לרגל מלאות לו שישים, ובה תריסר כרכים: ארבעה כרכי סיפורים, שלושה כרכים של "בני ערב", שלושה כרכי זיכרונות ושני כרכי מאמרים.
משפחתו של משה סמילנסקי הוציאה מקרבה עוד כמה אנשי ציבור וספרות, ובהם אחיו מאיר סמילנסקי (מ' סיקו) ובן אחיינו יזהר סמילנסקי (ס' יזהר), שהציב לו זכר בכמה מסיפוריו, כגון "הכרכרה של הדוד משה" (1960).

בסוק, עידו. "בצל פרדסים על אדמה מצורעת: על יצירתם הספרותית והפובליציסטית של משה סמילנסקי ואורי צבי גרינברג". תל אביב: הקיבוץ המאוחד. 1996; ברלוביץ, יפה. ""בני ערב" למשה סמילנסקי: הסיפור הפטרוני". "עיונים בתקומת ישראל" ד'. 1994. 421-400; גוברין, נורית. "העומר": תנופתו של כתב-עת ואחריתו". ירושלים: יד יצחק בן-צבי. 1980; פיכמן, יעקב. "משה סמילנסקי". "בטרם אביב". תל אביב: מחברות לספרות. 1959. 125-102; שקד, גרשון. "ארץ חמדת אבות (מ. סמילנסקי, נחמה פוחצ'בסקי)". "הסיפורת העברית 1980-1880" ב'. תל אביב: כתר והקיבוץ המאוחד. 1983. 44-55; צלגוב, ערן. "המקום ושברו: על תשוקה, מקום ומיתוס ב'חוג'ה נזר' למשה סמילנסקי". "מחקרי ירושלים בספרות עברית" כ"ו. 2013. 185-198. תדהר, דוד. "משה סמילנסקי". "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו" ג'. תל אביב: ספריית ראשונים. 1958. 1126-1128.

אבנר הולצמן