חזרה לדף התוצאות

לוי איתמר /// סופר ואספן ספרים /// נולד בירושלים, ישראל /// 1956 /// גיל: 65
כותב/ת הערך: ישראלי תמי

יש להירשם כדי לשמור את הערך

לשמירת הערך באיזור האישי, לחצו על הלב

שתפו את הערך:

זכויות היוצרים של התמונה

מתוך ויקיפידיה, רישיון Creative Commons

ז'אנרים אופייניים

סיפור קצר
רומן

תחומי יצירה

פרוזה

פרסים

מועמד/ת לפרס ספיר ברשימה הארוכה

שפות יצירה

עברית

מעדכן/ת הערך

נעם קרון
תאריך עדכון אחרון: 1/2021

סופר ואספן ספרים
נולד בתל אביב ולמד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. ב-1993 הקים את "ספר זכרונות", שירות ייחודי לאיתור ספרים. כמו בלש, מתחקה לוי לפי רמזי זיכרון של המחפשים אחר ספר ילדות אהוב, ולאחר זיהוי שמו הוא תר אחר עותק עבורם. ב-2000 הוציא לאור את הספר "מיומנו של מאתר ספרים". כמאתר ספרים לוי הוא משתתף קבוע בתוכנית הרדיו של ירון אנוש קול שישי. הוא גם הבעלים של "חנות הספרים של איתמר" בזכרון יעקב ובאינטרנט. האתר מפיץ דף מידע לחבריו ובו אוצרות ידע לאוהבי הספר.
סיפורו הראשון, "ולא רק באך", הופיע בכתב העת "פרוזה" ב-1978. כתב תסכיתים לרדיו, בהם "841 נוסע צפונה צפונה" (שעובד לספר, אך לא פורסם). ספרו הראשון, "זליג מיינץ וגעגועיו אל המוות", יצא לאור בספרית פועלים ב-1985 ותורגם לצרפתית ב-1989. זהו ספר שהקדים את זמנו במוקדיו התמטיים: היסטוריה פנטסמגורית של עם ישראל, טרנסג'נדריות, תיאור האפקטים הקטסטרופליים של הטראומות המרכזיות של המאה העשרים על נפש היחיד ונפש האומה, ועוד. זהו ספר חלוצי גם בסגנונו: החזרתי-כפייתי, פיגורטיבי-היפרבולי, גדוש קטלוגים ותיאורים גדושי אלימות – המשמשים כולם בבואה משכנעת לעידן הפוסט-מודרני. ארבעת ספרי ה"פרוזה" הבאים שלו ראו אור בהוצאת כתר בעריכתו של יגאל שוורץ. הוצאת כתר (בעיקר בסדרת "צד התפר") העניקה במה ל"פרוזה" ניסיונית ופירסמה את כתביהם הראשונים של סופרים כיואל הופמן, אברהם הפנר, חנה בת שחר ואמנון נבות. לצד סופרים אלה ביסס לוי את מעמדו כסופר בעל קול ייחודי.
ספרו השני, "כפות רגליה הענוגות של המאדאם" (1988), מגולל מעשייה סוריאליסטית פנטסטית, פיתוח של הדגם שהסתמן כבר בספרו הראשון. בספרו הבא, "אגדת האגמים העצובים" (1989), יוצא גיבור הספר, אמנון, במסע בעקבות עברו של אביו, יוחנן גרינברג, המתגלה כקצין אס-אס אכזרי בשם יואכים קרון. בגיליון הראשון של כתב העת "אפס שתיים" מתקיים ויכוח בין אבנר הולצמן ליגאל שוורץ על ההרשאה המוסרית לעיסוק באופן הזה בחומרי השואה. היצירה עוכרת שלווה ומתריסה נגד ייצוגי שואה מקובלים בספרות קנונית ישראלית.
ספרו "אותיות השמש אותיות הירח" (1991) עוסק באינתיפאדה הראשונה, והוא כתוב בעברית המתערבבת בערבית. הטקסט, העשוי מארג דו-לשוני של כתיבה ותרגום, מחולק לפרקים, שכל אחד מהם מוקדש לאחת מאותיות האלף-בית הערבי. הוא זכה לתרגומים לאיטלקית (1993), לספרדית (1996), לגרמנית (1997) ולצרפתית (1997). ספרו "אטיודים למורגנה" (1996) הוא רצף טקסטואלי מתפרץ הנע בין הריאלי לפנטסטי בניסיון ללכוד את חווייתו הקדחתנית של נער מתבגר. כך כתב עליו אבנר הולצמן (2005): "אפשר לקרוא את '"אטיודים למורגנה"' כמצבור קטלוגי ענק, אמין להפליא, של חומרי ילדות עירונית ישראלית בשנות השישים. הכל יש כאן: משחקים אופייניים, ספרי ילדים פופולריים, הווי של בית ספר ושל שכונה ושל תנועת נוער, תוכניות רדיו, צעצועים, מכוניות, תרופות, חגים, סוגי מאכלים, סוגי סיגריות, סרטים, הצגות, בגדים, גיבורי תרבות, ספורטאים, דמויות ציבוריות, ואירועים חשובים ושוליים – באמת הכל בכל".
"אותיות השמש אותיות הירח" מתמקד בתודעתו הקורסת של ילד פלסטיני בתקופת האינתיפאדה. "אטיודים למורגנה" מתמקד בתודעתו המתערערת של ילד יהודי בתקופת מלחמת ששת הימים. לשני הספרים הללו היה אמור להצטרף – כספר שלישי בטרילוגיה – רומן שבמוקדו תודעתו של ילד נוצרי במאה הראשונה לספירה הנוצרית. ספר זה לא נשלם, ולוי חדל לפרסם "פרוזה" לתקופה של כשני עשורים – אולי משום שלא זכה להתקבלות הולמת. לדבריו, הוא הקדיש את מרצו וזמנו לעולם איתור הספרים.
בספרו רעידת האדמה של הוגו (2016) מופיע לוי עצמו כמחזאי שכותב על ניצול שואה בשם הוגו שמתפרנס ממכירת אוצרות עתיקים. ספרו האחרון עד כה "עד שנולדתי" (2019) הוא רומן ביוגרפי משפחתי לא שגרתי, שמספר על שתי משפחות – אחת מתורכיה והשנייה מפולין שסיפורן נכרך זו בזו. ספר זה היה מועמד ברשימה הארוכה לפרס ספיר באותה שנה
הפואטיקה האספנית-קטלוגית של לוי מונעת מתשוקה ארכיונית. למרות ספריו הצנומים, רוחשת בהם איזו תאווה לכוללות-כול. במובן מסוים, אלה ספרים של ספרן-ארכיבר: מי שאוסף, מקטלג ומשמר. היעשותו למאתר ספרים אבודים היא "הגשמה" – או לפחות העתקה למישור המציאות – של העיקרון הפואטי היסודי הזה, של אותה מוטיבציה אספנית-ארכיברית.

הולצמן, אבנר. "חציית גבול". "אפס שתיים" 1. 1992. 119־120; —. "נפש ילד קודחת". "מפת דרכים: ספרות עברית כיום". תל אביב: הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה. 2005. 162-164; שוורץ, יגאל. "משימה מוסרית בהחלט". "אפס שתיים" 1. 1992. 121־125;
Abramovich, Dvir. "Testing the limits of Holocaust representation in modern Israeli literature". Australian journal of Jewish studies 23. 2009. 5-16.

תמי ישראלי

לינקים חיצוניים

לקסיקון אוהיו לספרות עברית

ספרים/כתבי עת/עיתונים שהופיעו בגוף הערך

841 נוסע צפונה צפונה, אגדת האגמים העצובים, אותיות השמש אותיות הירח, אטיודים למורגנה, אפס שתיים, דברים קטנים, זליג מיינץ וגעגועיו אל המוות, כפות רגליה הענוגות של המאדאם, מיומנו של מאתר ספרים, פרוזה

ספרים/כתבי עת/עיתונים מן הביבליוגרפיה

אפס שתיים, מפת דרכים: ספרות עברית כיום

תגיות חופשיות

אלימות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשנות, טראומה, כתיבה ניסיונית, סוריאליזם, פוסטמודרניזם, פנטזיה, שואה (נושא יצירה)

מידע כללי

שפות תרגום
איטלקית
גרמנית
ספרדית
צרפתית

מוסדות אקדמיים
אוניברסיטת תל אביב

תחומי לימוד אקדמיים
תיאטרון

בקשר ספרותי עם
אנוש ירון
שוורץ יגאל

זהות אתנית/דתית
יהודי/ה

גיל בעת פרסום ראשון
29 (1985)

גודל ערך
בינוני

הציעו תיקון, הוסיפו מידע חדש או תמונה

    שלחו תמונה עם זכויות יוצרים:

    הערה חשובה

    הלקסיקון מעודד שימוש נרחב במידע שבו למטרות לימוד ומחקר. לפיכך, אפשר להוריד ערכים ושאילתות מן הלקסיקון למחשב האישי בקלות ובכמה תצורות. נבקש כי בכל שימוש שהוא בערכים ובשאילתות שבאתר, יינתן קרדיט הולם לאתר ולמחבר/ת הערך.
    בשונה מן הטקסטים שבלקסיקון, אין להעתיק או לעשות שימוש אחר בתמונות אשר באתר ללא הסכמה מפורשת מבעלי הזכויות עליהן.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.