סופר, מחזאי ומתרגם בשפה הערבית
נולד בג'ש שבגליל ומתגורר בעכו. בוגר החוגים לתקשורת ואמנות באוניברסיטת חיפה ובית הספר לתסריטאות בתל אביב. ב-2010 ייסד את כתב העת המקוון לתרבות ופוליטיקה שיוצא בשפה הערבית ונקרא "קדיתא", על שמו של הכפר של סבו של חליחל שנחרב ב-1948. חיבר מחזות ותסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. זכה בפרסים ספרותיים, בהם פרס ביכורים על שם עבד עומר אל-קטאן על הרומן הראשון שלו בערבית, הקרקס (2001, מואססת עבד אל-מוחסן אל-קטטאן, לא תורגם לעברית), והספיק לזכות בשני פרסים נוספים על כתיבתו מאיגוד אל-קטאן (2003, 2005). ב-2010 זכה בפרס ספרותי מטעם ארגון "ביירות 39", שמאתר את הכותבים הערבים הצעירים המוכשרים ביותר, והוא הוזמן לקבל את הפרס בביירות. משרד הפנים סירב לאשר את נסיעתו למדינה שמוגדרת כ"מדינת אויב", מה שחייב אותו לעתור לבג"ץ. בג"ץ קיבל את העתירה ופסק שחליחל יכול לנסוע ללבנון. אלא שאז נמנעה הנסיעה בשל אטיות פעולתן של הרשויות הלבנוניות והתפרצות הר געש באיסלנד, שגרמה לענן אפר שמנע טיסות ברחבי העולם – שרשרת פעולות בלתי אפשרית כמעט, המזכירה את מבנה העלילה בכמה מסיפוריו.
הרומן הקרקס מגולל את סיפורו של אמן חיפאי צעיר, מצליח ופופולרי, שבמהלך שבוע אחד מתפרקים החיים שבנה, הן מהבחינה האישית-חברתית והן מהבחינה המקצועית. חליחל פירסם שלושה קובצי סיפורים קצרים בערבית: סיפורים לעת הצורך (2003); "האב, הבן והרוח האבודה" (2008), הכולל גם נובלה; וקובץ ושמו "קרלה ברוני, המאהבת הסודית שלי" (2011). קובץ זה תורגם לעברית בכרך שכולל גם סיפורים משני קובצי הסיפורים הראשונים שלו, וכותרתו "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני" (מערבית: ברוריה הורביץ, עריכה: יגאל שוורץ, 2012). הקובץ זכה בשבחים בעיתוני הספרות בעברית. כמה מסיפוריו תורגמו לאנגלית. המחזה הקצר פרי עטו "החייל המסור בהחלט" הועלה בתיאטרון "צוותא" בתל אביב.
שלושת הקבצים מאופיינים ברבגוניות בזירת ההתרחשות ובסגנון. הם כוללים סיפורים ריאליסטיים ופנטסטיים, סיפורים המסופרים מנקודת מבטם של גברים, של נשים ושל ילדים; סיפורים בעלי אופי פוליטי מובהק, סיפורים המתרחשים בעתיד, וכן כאלה המתרחשים על סף התהפוכות ב-1948. חלק מהסיפורים מתרחשים בכפרים ערביים, ואחרים מתרחשים בערים גדולות בישראל, במיוחד בחיפה, וכן גם במרחבים לא מוגדרים במפורש. הנובלה ""האב, הבן והרוח האבודה"" מגוללת סיפור שמתרחש בכפר מקומי ערב המלחמה ב-1948, ומתארת את הקשר ההדוק בין השיח' המוסלמי והכומר הנוצרי באותו כפר, לאור טרגדיות שונות הפוקדות את אנשי הכפר, רובן בעלות אופי בין-אישי. הסיפור מסתיים שעה ששוטה הכפר צופה מראש הגבעה הסמוכה ומבשר לבני הכפר על בואם של היהודים. זהו האזכור היחיד של "היהודים" בנובלה כולה.
סיפוריו כתובים במסגרת המסורת הספרותית הערבית והפלסטינית. דוגמה מובהקת ניתן למצוא בסיפור "דו-קיום" מתוך "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני". בסיפור אירוני זה הגיבור, עיתונאי במקצועו, מחבר מכתב שנמענו מפקד בשורות החמאס. במכתב זה, שאינו נשלח בסופו של דבר, הוא מבקש מהמפקד שיפסיק לקיים פיגועים בעיר חיפה. הסיבה לבקשה זו אינה הפחד מן המוות – מובן שלא! – אלא חלחלה מהשיחות בטלפון המגיעות תמיד אחרי פיגועים ונושאן הקבוע: דו-קיום בחיפה. הסיפור חושף את השטחיות ואת הריק בדו-קיום בין ערבים ליהודים ובה בעת מפרק את המונוליתיות בחברה הערבית-פלסטינית, שגם בה לא מתקיים שיח כן ואמיתי. ראוי לציין כי סיפור זה זיכה אותו במקום שני בתחרות הסיפור הקצר של העיתון הלבנוני אל-ספיר ב-2004. בסיפור זה ובאחרים מרבה חליחל לעשות שימוש באינטרטקסטואליות – בין השאר עם טקסטים ערביים מודרניים כגון שירי מחמוד דרוויש ועם טקסטים ערביים קדומים כגון שירה פרה-אסלאמית – ובאמצעותה הוא מרחיב את השקף התיאורי וקורא תיגר על עמדות אידיאולוגיות פשטניות. הוא ניגש לסוגיה הפלסטינית כסוגיה אנושית אחת מני רבות ואינו מחויב לשיח לאומי מוכתב מראש.
חליחל נוהג להתמקד בפרטים שוליים, המתאימים פחות לסיפורים לאומיים ויותר לסיפורים שעניינם העיקרי הוא חוויית היומיום של היחיד בחברה. ההתמקדות בפרטים עולה בקנה אחד עם מוטיבים של ניכור ופירוק, השזורים לאורך יצירותיו. הוא יוצא כנגד עוולותיה של מדינת ישראל כנגד האוכלוסייה הפלסטינית, אך אינו חוסך את שבט ביקורתו גם מהחברה הערבית. למשל בסיפור "בעלי נהג אוטובוס", שמתאר את תחושות הבדידות והעלבון של אישה ערבייה הכבולה לביתה למשך שנות חייה, ובסיפור "אדמת הקדוש הטהור", שמבקר את האמונות התפלות הרווחות בחברה הפלסטינית הכפרית. מאפיין מובהק של סיפוריו הוא ההומור – הומור מר וכואב, הגובל לעתים בסרקזם עוקצני. בסיפור ""יחסי הסודיים עם קרלה ברוני"" יסודות פוסט-קולוניאליים מובהקים כאשר, ברוח האוריינטליזם, אשתו של נשיא צרפת נמשכת לסופר מתוסכל המתגורר בעכו ומנהלת עמו רומן תוך כדי שהיא נאלצת להתלבש בבורקה. לבוש אסלאמי קיצוני זה משמש כאן כביטוי אחד מני רבים לאירוניה ולהומור השזורים בסיפור וכן גם לביקורת הפוסט-קולוניאלית שבה המראה החיצוני, פנטזיות על אקזוטיות והמבט המתנשא מכוננים את יחסי הכוח בין הדמויות. בשנת 2013 עולתה בתיאטרון חיפה ההצגה "רוח ים" המבוססת על קובץ סיפוריו "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני". ספרו האחרון של חליחל עד כה להתראות עכו הגיע לחמישייה הסופית של פרס ספיר לשנת 2018.

جابر, عناية. "علاء حليخل: الأدب في حاجة إلى عناصر جذب وطرق جديدة". السفير. 18.8.2012; القاسم, نبيه. "علاء حليحل وقصص لأوقات الحاجة". ظلال الكلمات: دراسات في القصة القصيرة. كفر قرع: دار الهدى. 2010. 88-75; נאשף, איסמעיל. "'"יחסי הסודיים עם קרלה ברוני"': טעם החטא". "הארץ" ספרים. 10.7.2012.

אריאל שיטרית